ארכיון תגיות: אקדמיה

המדריך לפסיכולוג שבדרך 5#: הראיון האישי

תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אספר לכם על התהליך שנדרש לעבור מי שרוצה לעבוד כפסיכולוג בארץ, עם תיבול מהחוויות האישיות שלי. סדרה זו נולדה כשהבנתי שאין שום מקור אחיד ומקיף ברשת עבור מי שבאמת רוצה להכנס למקצוע ומתעניין לדעת מה נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון ; לקראת תואר שני – ממוצע התואר הראשון; לקראת תואר שני – המתא"ם

חלק חמישי וקרוב לסיום
בו מתעוררות חרדות הקיום
תפגשו בו שדים ממקומות אפלים
אך בסיומו ודאי שתצאו מחושלים

ובכן, בשעה טובה צלחתם את מימיו העכורים של נהר הסטיקס המתא"ם. עכשיו, בעודכם נרגעים וממתינים לציון, אתם ניגשים למילוי בקשות הקבלה לתואר השני ומגלים, לחרדתכם, שעליכם לכתוב "סיפור חיים". לא רק זאת, מתברר לכם שהעתיד צופן לכם חוויה אשר משאירה חותם עמוק על כל סטודנט מתקדם לפסיכולוגיה – הראיון האישי.

הערה חשובה: כל הפוסטים הקודמים בסדרה היו נכונים לכל הסטודנטים לפסיכולוגיה ללא תלות במגמת הלימוד בתואר השני. הפוסט הזה מתייחס בעיקר למגמות הקליניות (קלינית וקלינית של הילד) פשוט מכיוון שאני מכיר אותן מנסיון אישי. תהליך הקבלה למגמות אחרות יכול להיות שונה ולהדגיש צדדים אחרים. אם אתם מתעניינים במגמות אחרות, מומלץ לקרוא בעיון את המידע הרלוונטי באתר האוניברסיטה (זה נכון תמיד) ולנסות לדבר עם אנשים שלמדו/לומדים בהן (גם זה נכון תמיד). אם יש מישהו מהקוראים שלמד או לומד במגמות אחרות בתואר השני, אשמח אם יספר על כך בתגובות (או יפנה אלי אם הוא מעוניין לכתוב פוסט אורח בנושא).

סיפור חיים? הפכנו ליורם קניוק?

לאחר שתמלאו את הטפסים הרגילים של בקשת הקבלה לתואר השני, תצטרכו להוסיף למעטפה גם את סיפור החיים. זוהי בקשה חריגה בנוף מסמכי הקבלה לתארים מתקדמים (למיטב ידיעתי) וסטודנטים רבים מוצאים את עצמם מבולבלים. מה רוצים ממני בעצם? קורות חיים? אוטוביוגרפיה?
נתחיל ממה לא רוצים. האוניברסיטאות לא רוצות לקבל מכם מסמך קורות חיים סטנדרטי. אתם יודעים, כזה הכולל רשימת מכולת של מקומות העבודה שלכם ואיזה כישורי מחשב ואינטרנט מצוינים יש לכם. מצד שני, הן גם ממש לא רוצות לקבל מכם ספר המגולל את כל מה שאירע בחייכם מאז הגחתם לאוויר העולם ועד היום. הן רוצות משהו באמצע.
כדי לקבל מושג איך נראה משהו באמצע, הנה כמה דוגמאות מהדרישות כפי שמופיעות בידיעוני האוניברסיטאות השונות:

קורות חיים מפורטים (2-3 עמודים מודפסים)… יכללו פרטים ביוגראפיים… פעילויות שונות מחוץ למסגרת הלימודים)… סיבת הבחירה במגמה זו ותכונות אישיות המצדיקות את הבחירה – אוניברסיטת תל אביב

קורות חיים והתפתחות אישית ומקצועית, תיאור והבהרה של כוונות, מטרות ויעדים… עד 500 מילים – האוניברסיטה העברית

תכניותיך בתחום הקליני בזמן הלימודים ואחריו… התעניינויות מיוחדות במסגרת המגמה – אוניברסיטת חיפה

אילו מאורעות בחייך עד כה נראים לך כנקודות פסגה? אילו נראים לך כנקודות שפל? מנה את תכונותיך החיוביות והשליליות. מהן תכונותיך המתאימות ביותר לתפקיד [הפסיכולוג], מה דעתך על הופעתך החיצונית? האם היית אי פעם בהתייעצות פסיכולוגית? מה תגובתך האופיינית במצבי-לחץ? – אוניברסיטת בר אילן

מבולבלים עוד יותר? אין לי ספק. נסו לזכור את הדבר הבא: סיפור החיים הזה, מטרתו היא אחת, לפתוח עבור ועדת הקבלה שתבחן אתכם צוהר אל העולם הפנימי שלכם. זהו מעין חלון ראשוני שאמור לתת להם מושג מי אתם, מעבר לציונים היפים שקיבלתם. הם מנסים להבין פחות או יותר מה מעניין אתכם, למה אתם בכלל רוצים ללמוד פסיכולוגיה ואיזה מין טיפוס אתם (עד כמה שאפשר להבין איזה מין טיפוס אתם מטקסט של 500 מילה, שזה מעט מאוד. ותסמכו על פסיכולוגים שהם יודעים שזה מעט מאוד). וזכרו גם שבמידה והציונים שלכם טובים מספיק ועשיתם רושם סביר, תזומנו לראיון קבלה (שעליו ארחיב עוד רגע) ושם יהיה מקום להביע את עצמכם בצורה נוספת וברורה יותר.

ובכל זאת? איך לכתוב את הדבר הזה? אני מציע לקחת פרק זמן ולחשוב אחורה. נסו לחשוב למה אתם לומדים פסיכולוגיה בכלל, נסו להזכר על מה חלמתם כשהתחלתם עם זה, והעלו זאת על הכתב. ואז חשבו גם על אירועים משמעותיים בחייכם, ואל תחששו לחשוב על אירועים קשים. העלו את אירועים אלו על הכתב, בהתחלה כתיאור פשוט ואז נסו לכתוב את הלך הרוח שלכם במהלך ההתרחשות. לאחר מכן נסו לחשוב מה עזר לכם להתמודד עם אותו אירוע, ואיך אולי השתנתם בעקבותו ומה למדתם על עצמכם. כתבו גם את זה. אל תגבילו את עצמכם לכמות מילים, שפכו הכל על הדף ותערכו אחר כך.

הטיפ הכי חשוב שיש לי בהקשר הזה הוא לשמור על פרופורציות. מצפים מכם לספר על עצמכם, מצפים מכם להפתח ולהציע תובנות אישיות. כך שאתם לא יכולים להסתפק בכמה שורות בודדות ולא לחשוף דבר. זה ייראה כאילו אתם מסתירים משהו, או שאתם פשוט לא מסוגלים להתבונן פנימה – תכונה חשובה מאוד עבור פסיכולוג. מצד שני, ואני חושש שפה המלכודת שהרבה סטודנטים נופלים בה, אל תכתבו יותר מדי. כמו שחשוב לראות שאתם מסוגלים להפתח, חשוב גם לראות שאתם מסוגלים להציב גבולות. זהו ממש לא המקום לחשוף את ההתעללות הנפשית שעברתם בגיל 5 והצלקות הנוראיות שהיא הותירה בכם. וגם אם לא חוויתם התעללות כזו, זה לא המקום לפרט כל שנה ושנה בחייכם. היו ממוקדים – זה בהחלט המקום לחשוף חלקים מכם, להראות שאתם מודעים לצדדים החלשים והחזקים שלכם, להראות שאתם מסוגלים להתבונן פנימה וגם ללמוד ממה שקורה לכם, אבל במידה.

אחרי ששפכתם הכל על הדף, יש לכם טיוטת בסיס. זה הזמן לקרוא היטב את ההוראות של כל אוניברסיטה ולהתאים את המסמך לדרישות שלה. עמדו בהגבלת המילים, הוציאו מהטקסט התייחסויות שלא נדרשו על ידי האוניברסיטה. בקיצור, תערכו מחדש את המסמך כך שיתאים לאוניברסיטה אליה אתם שולחים את קורות החיים. בהנחה שתירשמו ליותר מאוניברסיטה אחת, תיאלצו לעבוד קצת ולערוך כמה מסמכים.

חשיבותם של קוראים נוספים
תראו את מה שכתבתם לאנשים שמכירים אתכם ואתם סומכים על דעתם. הם לא חייבים להיות מתחום הפסיכולוגיה, אבל אם יש מישהו כזה, למה לא. מה שבטוח, תזכרו שמדובר בחיבור מזן ייחודי. מה שטוב לחיבור קבלה לבית ספר למנהל עסקים לא בהכרח טוב לסיפור החיים לפסיכולוגיה. תזכרו את זה כשאתם נותנים לאחרים לקרוא את הטקסט ובמיוחד כשאתם מקבלים מהם הערות.

בסופו של דבר העקרון הכי חשוב הוא שתהיו שלמים עם מה שכתבתם ותעמדו מאחוריו, כי השלב הבא הוא הראיון האישי ובו תחזרו לטקסט הזה.

לפגוש את מדוזה – הראיון האישי

זהו השלב האחרון ואולי המפחיד מכולם בתהליך הארוך הזה של הקבלה לתואר השני. אחרי שתשלחו את כל הטפסים הרלוונטיים,תכססו ציפורניים ותחכו לטלפון או המכתב שיזמין אתכם ליום הערכה או ראיון אישי. כשהוא יגיע סוף סוף תרשמו את התאריך ביומן ותתחילו לנסות לאסוף כמה שיותר מידע על מה שמצפה לכם.
אז מה מצפה לכם?

כמו שאתם יכולים לנחש – אין לי תשובה ברורה לשאלה הזו. נתחיל מזה שכל אוניברסיטה עורכת מבחנים מסוג אחר. לא רק זאת אלא כל מגמה עורכת מבחנים עצמאיים שמשתנים ממגמה למגמה. נמשיך עם זה שכל מראיין מתמקד בדברים שונים והסגנון שלו שונה ונסיים בזה שבסופו של דבר, החוויה היא מאוד אינדיבידואלית.
וזה המקום להכניס את הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת לכם בקשר לראיון האישי (וכן, אני יודע שזה טיפ קלישאתי ובנאלי, אבל הוא מאוד נכון): תהיו עצמכם. ברצינות. אל תנסו לצאת יותר טוב ממה שאתם, כי זה בדרך כלל שקוף. אל תשכחו שאתם עומדים מול מראיינים מיומנים שהמקצוע שלהם הוא לזהות מאפיינים אישיותיים1. נכון שאין להם ראיית רנטגן, אבל אחרי מאות מועמדים שמתראיינים מדי שנה, מפתחים איזושהי יכולת לזהות מי מזויף. תדברו בשפה שלכם ואל תתפלצנו, תספרו על החוויות האמיתיות שלכם ואל תמציאו כל מיני דברים, תחשפו את עצמכם אבל במידה ההגיונית.

ראיון אישי בפסיכולוגיה
מקור תמונה

איך בכל זאת אפשר להתכונן לזה? יש שתי דרכים עיקריות.

פורום לקראת תואר שני בפסיכולוגיה עברית – האתר "פסיכולוגיה עברית" מהווה פורטל לתחומים שונים בפסיכולוגיה. הוא מכיל יומן אירועים (כנסים וכו'), מאמרים שונים ופורומים המיועדים לאנשי מקצוע ולקהל הרחב. אחד הפורומים הכי פופולריים שם בקרב סטודנטים הוא הפורום "לקראת תואר שני". זה המקום שלכם לבוא ולשאול שאלות ולחלוק חוויות בכל הנוגע לתהליך הקבלה. הפורום הופך שוקק במיוחד באיזור אפריל-מאי, כשנערכים המיונים האישיים. או אז מגיעים המוני הסטודנטים לפורום ומתחילים לשאול מה הולך לקרות בכל יום מיונים ולא פחות חשוב – לספר מה עבר עליהם. חפשו את הסיפורים האלו בפורום ותוכלו לדלות מהם מידע על מה צפוי לכם לפי האוניברסיטה והמגמה. אזהרה: אל תתנו לפורום הזה להלחיץ אתכם. זה לא שווה את זה.

שוחחו עם אנשים שעברו את זה – סביר להניח שאתם מכירים באופן ישיר או עקיף מישהו שניסה להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה ויוכל לספר לכם על המיונים שעבר. נסו למצוא כמה אנשים כאלו, אחד מכל אוניברסיטה שאליה זומנתם, ופשוט תשמעו מה היה להם. מי ראיין אותם, מה שאלו אותם, האם זה היה ראיון אחד-על-אחד או מיון קבוצתי וכו'.

בתור מי שעבר מיונים בחמש אוניברסיטאות (במגמה הקלינית של הילד), אספר לכם בקצרה על המיונים כפי שהיו בתקופה שבה אני עברתי אותם. יכול מאוד להיות שדברים השתנו מאז וחלק מהדברים ודאי נשכחו ממני, אבל בכל זאת, אולי זה יעזור:

אוניברסיטת תל אביב – יום מיונים קבוצתי: עברנו "יום כיף" שכלל כמה תחנות. התבקשנו לספר על עצמנו במשך כמה דקות, ראינו סרט המתאר מקרה טיפולי והתבקשנו לדון בקבוצה קטנה על המקרה ולנסות לחשוב מה היינו עושים כמטפלים, ערכנו דיון על בעיה אתית המתרחשת בטיפול ולסיום עברנו ראיון אישי קצרצר.

אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה – נערכו שני ראיונות אישיים. זה לא משנה מי היו המראיינים שלי כי זה משתנה מאדם לאדם ומשנה לשנה. כל ראיון ערך כשלושים-ארבעים דקות וסבב סביב סיפור החיים שלי כפי שכתבתי אותו, עם התמקדות ביחסים שלי עם הקרובים אלי, משבר שתיארתי ומה למדתי ממנו, ובעיקר – למה אני רוצה להיות פסיכולוג.

האוניברסיטה העברית – נערכו מיונים בקבוצה של 5-6 מועמדים. המיונים כללו הצגה עצמית ומספר מטלות בקבוצה שהיו קשורות לסיטואציות מחדר הטיפולים. למשל, סימולציה של שיחה בין הורים ופסיכולוג. בסיום החלק הקבוצתי עברתי ראיון אישי קצר עם אחד המרצים שנתן לי להבין במהלך הראיון שמצבי טוב מאוד והראיון רק מנסה לברר שאני באמת בסדר ולא הסתרתי מהקבוצה את הדפיקויות שלי…

אוניברסיטת בן גוריון – נערך ראיון אחד בלבד, עם מרצה במגמה. הראיון עסק סביב שני נושאים עיקריים: הנסיון שלי בעריכת מחקרים והמצב הנפשי המעורער או לא מעורער שלי. הבן אדם אשכרה שאל אם אי פעם חשבתי להתאבד.

המכללה האקדמית תל אביב יפו – לא ניסיתי להתקבל אליה, כך שאין לי מושג מה קורה שם. מישהו היה? רוצה לספר בתגובות?

חשוב להזכיר: אלו המיונים שלי, כפי שאני חוויתי אותם. בסך הכל אני זוכר את החוויה כולה כנעימה ולא מאוד מלחיצה. אבל זה אני (רוצים לנחש לאיזו מהאוניברסיטאות לא התקבלתי?)
אם מישהו מהקוראים מעוניין לחלוק את חוויותיו, אשמח אם יעשה זאת דרך התגובות.

זהו. הפוסט הזה חותם את הפרק המשולש של הקבלה לתואר השני, זה שהתחיל בממוצע התואר הראשון, עבר במתא"ם והסתיים בראיון האישי. אבל הדרך לתעודת הפסיכולוג המומחה עוד ארוכה מאוד מאוד. גם אם וכאשר תתקבלו לתואר השני, זוהי רק תחילתה של דרך חדשה ומפותלת. בפוסט הבא נדבר בדיוק על זה.

  1. וכן, אני יודע שהתוקף של ראיון ככלי לניבוי הוא בעייתי, אבל זה המצב []

המדריך לפסיכולוג שבדרך 4#: המתאם

תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אספר לכם על התהליך שנדרש לעבור מי שרוצה לעבוד כפסיכולוג בארץ, עם תיבול מהחוויות האישיות שלי. סדרה זו נולדה כשהבנתי שאין שום מקור אחיד ומקיף ברשת עבור מי שבאמת רוצה להכנס למקצוע ומתעניין לדעת מה נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון ; לקראת תואר שני – ממוצע התואר הראשון


פרק רביעי ובו יתואר
סוג לא נעים של מבחן מעבר
שאלות בסטטיסטיקה וקריאה בלועזית
ירתיעו אפילו את כלבתנו עזית
בואו וקראו על מבחן המתא"ם
חמש וחצי שעות של עונג מושלם

אוקיי, אז עכשיו אתם מבינים שכדאי להשקיע, להוציא ממוצע 90 – אבל לא להשתגע. אתם צועדים בדרך הנכונה על שביל עפר רחב ידיים, לימינכם ולשמאלכם קורסים שונים ומשונים שאותם אתם צולחים בהצלחה כזו או אחרת. לפניכם אתם רואים את האופק, ובו תעמדו עם טפסי ההרשמה לתואר השני ותגישו אותם למזכירות.

אך הדרך ארוכה היא ורבה. לפניכם מופיע לפתע הר שחור וגדול שאותו אתם חייבים לטפס כדי לעבור לצד השני. המתא"ם.

ראשי התיבות מתא"ם משמעם "מבחן לתארים מתקדמים". למעשה מדובר במבחן לתארים מתקדמים בפסיכולוגיה, ולא לכולם. בחינת המתא"ם היא בחינה הנכתבת ומועברת על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה – אותו גוף שאחראי על הפסיכומטרי שעשיתם או לא עשיתם. בחינת המתא"ם היא חובה בכל המגמות, מלבד מגמות מסוימות באוניברסיטת תל אביב (שבטח תיישר קו עם השאר בשנים הקרובות).

בחינת המתא"ם מורכבת משני חלקים. החלק הראשון עוסק בשיטות מחקר בפסיכולוגיה. חלק זה מכיל 40 שאלות (חלקן פתוחות) בנושאים הקשורים לשיטות מחקר, שימוש בסטטיסטיקה במחקר וכדומה. בעבר היה פרק של ידע כללי בפסיכולוגיה. הוא בוטל, אך בחלק שיטות המחקר אפשר למצוא שאלות הנשענות על ידע כללי בתחום.

החלק השני הוא פרק הבנת טקסטים מדעיים. בדומה לפרק הבנת הנקרא באנגלית בפסיכומטרי, כאן מקבלים טקסט לקריאה ואחריו מתבקשים לענות על מספר שאלות. בשונה מהפסיכומטרי, הטקסט הוא קשה יותר, כי מדובר בטקסט מדעי באחד מתחומי הפסיכולוגיה. הדגש כאן הוא לא ממש על הידע באנגלית (וחלק מהמילים מתורגמות לעברית) אלא על היכולת להבין טקסט מדעי בשפת המקור ולהסיק ממנו מסקנות.

החלק הראשון נמשך כשעתיים והשני כשלוש שעות, עם הפסקה ביניהם. בסך הכל, כחמש וחצי שעות מבחן. לא פשוט. אך בהחלט אפשרי.

הציונים במתא"ם נעים בין 50 ל-150 ומנורמלים כך שהממוצע הוא 100 וסטיית התקן 201.

אוקיי, אבל דבר במספרים. כמה אני צריך בשביל להתקבל?
התשובה לשאלה הזו, שוב, היא התשובה האהובה על כל הפסיכולוגים: תלוי. תלוי לאיפה אתה מנסה להתקבל ותלוי בפרמטרים האחרים שתפגין במהלך מסכת הקבלה. כל מוסד מפרסם באתרו את הפרטים המדויקים של ציון המינימום הנדרש, אך הוא לא מחייב ולא מבטיח שאם עברתם את הציון הזה תתקבלו. חלק מהמגמות אף עושות לנו טובה ומספרות מה היה רף הקבלה בשנים הקודמות, אך מן הסתם, נתון זה משתנה משנה לשנה ולא בהכרח ינבא אם תתקבלו או לא. אז אי אפשר באמת לקבוע כמה צריך בשביל להתקבל, אבל אפשר לקבל מושג. העצה הכי בטוחה שאני יכול לתת לכם היא קלישאתית להפליא אבל נכונה: תלמדו טוב למבחן, תשקיעו בו, תגשו אליו מוכנים ועם בטחון. זה מבחן חשוב מאוד, אבל כמו בתואר הראשון – לא שווה להשתגע ממנו. אתם לא חייבים להוציא 150 ואפילו לא 140. Do your best…

מהנסיון האישי שלי אני יכול לספר לכם שלא חייבים ציון בשמיים כדי להתקבל. בתואר השני למדו איתי אנשים שקיבלו 100 (סטיית תקן אחת מתחת לממוצע) והם מטפלים מצוינים. מצד שני, אני לא רוצה להגיד לכם לא ללמוד ולהשקיע במתא"ם – כי צריך. בכל זאת, מבחן חשוב ומשמעותי עבורכם.

איך לומדים למתא"ם
אף אחד לא יהיה מופתע לשמוע שקיימים קורסי הכנה למתא"ם. חיפוש זריז במנוע החיפוש האהוב עליכם ימצא לכם את מה שאתם מחפשים. תוכלו לקחת קורס מלא או להשיג את ספרי ההכנה ולהשתמש בהם. האמיצים יבחרו ללמוד לבד בעזרת חוברת ההכנה של המרכז הארצי לבחינות והערכה.
באתר "פסיכולוגיה עברית" מופעל פורום הכנה למתא"ם שבו תוכלו למצוא ספרים למכירה, טיפים שונים וכמובן לשוחח עם שותפיכם לטיפוס המפרך על ההר הזה.

בתקופה בה אני ניגשתי למתא"ם, היתה רק חברה אחד שהציעה קורס הכנה למבחן – פתרונות. החברה הוקמה על ידי פסיכולוגים וסטודנטים לפסיכולוגיה, כך שאפשר לסמוך על כך שהם יודעים על מה הם מדברים. אישית אני מאוד ממליץ על הקורס של פתרונות2. הוא מאוד עוזר בטיפוס על הר המתא"ם. קודם כל כי הם עושים עבודה טובה ומעירים מרבצם דברים שהספקתם לשכוח, כמו מה זה בדיוק ניתוח שונות ואיך זה עובד, וכי הם ממקדים את העניין בעיקר, הרחק מהתפל. לאחרונה החלו האנשים של פתרונות להפעיל בלוג חביב על לימודי פסיכולוגיה, מה שמוסיף להם עוד כמה נקודות זכות.
מאז נפתחו עוד כמה קורסים, כמו בבית הספר האמריקאי, אך אני ממש לא מכיר את הקורסים כדי לחוות עליהם דעה. אם מישהו מהקוראים עשה אחד מהם, אשמח אם יספר על כך בתגובות.

שימו לב – שלא כמו הפסיכומטרי, המתא"ם נערך פעם אחת בלבד בשנה, בסביבות אוקטובר. תשתדלו לא לפספס את ההרשמה לבחינה כי אז תאלצו לחכות שנה שלמה כדי להבחן, מה שכמובן ידחה את כל סבב הקבלה שלכם לתואר השני. אם חשוב לכם להמשיך לתואר השני מיד לאחר התואר הראשון, מומלץ לעשות את המבחן בין השנה השניה לשלישית.

עד כאן לעניין המתא"ם. קשה להרחיב יתר על המידה בנושא כי הוא די ברור. מי שיש לו שאלות נוספות, ספציפיות או כלליות, מוזמן לשאול בתגובות. ומי שרוצה לחלוק חוויות מהמתא"ם שלו, מוזמן גם כן.

ולאן ממשיכים עכשיו? כיסינו בינתיים שני שלישים מהשילוש הקדוש של הקבלה לתואר השני בפסיכולוגיה: ממוצע התואר הראשון והמתא"ם. דרך ארוכה עוד לפנינו, כשאנו מתקרבים למשעול המתיש מכולם – הראיון האישי… כל זאת ועוד – בפוסט הבא.

מקור התמונה הגדולה | מקור התמונה הקטנה

  1. בדקו את עצמכם: אם לא הבנתם את המשפט הזה אתם חייבים לרענן את הסטטיסטיקה שלכם []
  2. לספקנים: אין לי קשר לחברה או למישהו מעובדיה []

המדריך לפסיכולוג שבדרך 3#: ממוצע התואר הראשון

תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אספר לכם על התהליך שנדרש לעבור מי שרוצה לעבוד כפסיכולוג בארץ, עם תיבול מהחוויות האישיות שלי. סדרה זו נולדה כשהבנתי שאין שום מקור אחיד ומקיף ברשת עבור מי שבאמת רוצה להכנס למקצוע ומתעניין לדעת מה נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון


פרק שלישי ודי רציני
על הדרך להגיע לתואר שני
על מגמות הלימוד ועל ממוצעים
(יהיו כאן הרבה מספרים משוגעים)

בפוסט הקודם דיברתי באופן כללי על התואר הראשון בפסיכולוגיה. איפה אפשר וכדאי ללמוד, ממה מורכב התואר (ובעיקר ממה לא) ומה כדאי ללמוד בחוג השני. הפוסט הזה יקח אותנו דרך אמצע התואר הראשון אל אחת מהחוויות המכוננות של כל פסיכולוג – הקבלה לתואר השני. מכיוון שמדובר בתהליך ארוך המכיל שתי משוכות עיקריות (המתא"ם והראיון האישי), הפוסט יתחלק לשלושה חלקים שיתפרסמו זה אחר זה.

מה יבקשו מכם כדי להתקבל לתואר השני
עד כמה שאני יודע, זה לא משנה באיזה מקצוע מדובר, על מנת להתקבל לתואר שני מה שנדרש מכם הוא ממוצע ברף מסוים. בפסיכולוגיה המצב שונה, תלוי במגמה אליה מנסים להתקבל. בעקרון, בכל חוג לפסיכולוגיה המציע תואר שני קיימות מספר מגמות לימוד. להלן רשימת המגמות לפי מוסד לימודים:

  • אוניברסיטת תל אביב – קלינית, קלינית של הילד, פסיכוביולוגית, חברתית, קוגנטיבית, מסלול למדעי המוח, התנהגות וקוגניציה.
  • אוניברסיטת בר אילן – קלינית, קלינית של הילד, שיקומית-קלינית, חברתית-ארגונית, ניסויית-מחקרית.
  • האוניברסיטה העברית – קלינית, חינוכית וקלינית של הילד (משולבת), פסיכוביולוגיה, קוגניציה ומדעי המוח, נוירופסיכולוגיה יישומית, חברתית.
  • אוניברסיטת חיפה – קלינית, קלינית חינוכית, תעסוקתית-ארגונית, קלינית-נוירופסיכולוגיה, קוגנטיבית וגורמי אנוש, פסיכוביולוגיה, חברתית.
  • אוניברסיטת בן גוריון – קלינית ונוירופסיכולוגיה, קוגניציה ומוח, חברתית, ארגונית, חינוכית.
  • המכללה האקדמית תל אביב יפו – קלינית, נוירופסיכולוגיה שיקומית, תעסוקתית, רפואית

(בנוסף, מכללת רופין פותחת מסלול לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית – אך נכון לעכשיו המסלול עוד לא קיבל אישור של המועצה להשכלה גבוהה)

באופן טבעי תנאי הקבלה משתנים ממגמה למגמה, לפי הכישורים הנדרשים כדי להצליח בלימודים בה. אבל, כדי לפשט, אפשר לומר שישנם שלושה פרמטרים לפיהם ישקלו אם לקבל אתכם ללימודים. הממוצע בתואר הראשון, ציון המתא"ם, היכרות אישית.

נתחיל מהממוצע

כל סטודנט בשנה א' לפסיכולוגיה יודע שאם הוא רוצה להתקבל לתואר שני כדאי שיהיה לו ממוצע גבוה. הממוצע הנדרש משתנה ממגמת לימודים אחת לשניה אבל מספר אחד מהלך קסם מעל כולם – 90. זהו הממוצע הנדרש (בדרך כלל) לקבלה לפסיכולוגיה קלינית. ומכיוון שלהערכתי לפחות מחצית מהתלמידים בתואר הראשון מגיעים עם כוונה להתקבל לתואר שני במגמות הקליניות – כולם בלחץ.
במידה מסוימת הלחץ הזה מוצדק. בשביל להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית (או קלינית של הילד), צריך קודם כל שממוצע הציונים בתואר הראשון (בחוג לפסיכולוגיה, לא בחוג השני) יהיה 90 ומעלה. יוצאות הדופן הן האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון שדורשת ממוצע 87. אז כן, בהחלט מומלץ להשקיע וללמוד כמו שצריך ולהוציא ציונים גבוהים במבחנים ובעבודות כדי להגיע לממוצע 90 לפחות. מצד שני, המלצה שלי – לא להתאבד על זה1. אתם לא יודעים כמה פעמים ראיתי סטודנטיות (ואני מצטער על ההכללה, אבל אלו היו בעיקר נשים) שקיבלו ציון גבוה, 93 למשל, במבחן על חומר לא פשוט כלל והתבאסו כאילו השמיים נפלו על ראשן. לא רק זאת, הן טרחו לעשות מועד ב' במטרה לשפר את הציון. לשפר מ-93, כן? לדעתי זה מוגזם. ומיותר.

כי מה שאנשים לא בהכרח מבינים הוא שלא משנה כמה יש לך מעל 90 (או 87, או בכלל) – העיקר הוא שעברת את הרף הזה. כי בסופו של דבר, אם מול ראש המגמה שבה אתם חושקים ניצבת הבחירה בין שני אנשים, הוא לאו דווקא יעדיף את זה שהצליח להוציא ממוצע 96 על פני זה עם ה-91. נכון שחלק מהאוניברסיטאות (תל אביב, למשל) מכניסות את ציון התואר הראשון לשקלול, אבל כפי שתלמדו בפוסטים הבאים בסדרה, יש פרמטרים חשובים ומשפיעים יותר על סיכויי הקבלה. ציון התואר הראשון נועד בעיקר, למיטב פרשנותי, לעשות סינון מאוד מאוד ראשוני מול המוני הצובאים על הקבלה לתואר השני. והם באמת המונים.

אז המסקנה היא קודם כל לדעת מה ממוצע הרף המתבקש מכם. כאמור, זה תלוי במגמה ובמוסד הלימודים אליו תנסו להתקבל. ברגע שתדעו זאת, תתחילו לעבוד על זה. את הדרך להשיג את הממוצע הזה תמצאו בכוחות עצמכם – יש מי שאוהב ללכת לשיעורים ויש מי שטוב בלהשיג סיכומים, יש מי שחורש חודש לפני כל מבחן ויש מי שלומד בלילה שלפניו. זה לא באמת משנה, כל עוד תשמרו על הממוצע שאתם מחפשים וחשוב יותר – תשמרו על השפיות בדרך אליו.

זו היתה התחנה הראשונה בשילוש הקדוש של הקבלה לתואר השני. בפוסט הבא נגיע לתכל'ס האמיתי – המתא"ם.

מקור התמונה לפוסט

  1. הא, איזה פסיכולוג יגיד לכם להתאבד? []

המדריך לפסיכולוג שבדרך 2#: התואר הראשון

תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אשפוך קצת אור על התהליך הנדרש ממי שרוצה לעסוק בפסיכולוגיה בישראל. בפוסט הפתיחה הסברתי על ההבדל בין פסיכולוג "סתם" לפסיכולוג מומחה וציטטתי את חוק הפסיכולוגים. בפוסט הזה אעסוק בתואר הראשון.

פרק שני אך על תואר ראשון
בו מומלץ להקשיב ולהשתדל לא לישון
כאן תגלו שבעצם זה לא מה שחשבתם
אך יש למה לצפות אם בכל זאת נשארתם

כל אמא יודעת שבלי תואר אי אפשר להסתדר בארץ הזו. אם בחרתם להיות פסיכולוגים, אין לכם ברירה אלא להתחיל בתואר הראשון. הפוסט הזה יעסוק בכל הנוגע לתואר זה: איפה, כמה ולמה.

איפה כדאי ללמוד פסיכולוגיה

לא מעט מוסדות להשכלה גבוהה מציעים תואר ראשון בפסיכולוגיה. כל האוניברסיטאות המציעות תואר ראשון (מלבד הטכניון) מכילות חוג לפסיכולוגיה. בנוסף, ניתן לעשות תואר ראשון בפסיכולוגיה בכל אחת מהמכללות הבאות (אם טעיתי או שכחתי מוסד מסוים, אנא תקנו אותי בתגובות):

  • המרכז הבינתחומי הרצליה (תואר בפסיכולוגיה)
  • המכללה האקדמית של תל אביב יפו (מדעי ההתנהגות)
  • המסלול האקדמי של המכללה למנהל (מדעי ההתנהגות)
  • המכללה האקדמית תל חי (תואר בפסיכולוגיה)
  • המכללה האקדמית עמק יזרעאל (מדעי ההתנהגות)
  • המכללה האקדמית יהודה ושומרון (מדעי ההתנהגות)
  • המכללה האקדמית נתניה (מדעי ההתנהגות)
  • המרכז האקדמי רופין (מדעי ההתנהגות)
  • הקמפוס האקדמי – מכללת אחווה (תואר בפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר אילן)
  • המרכז האקדמי פרס (מדעי ההתנהגות)

אני לא הולך להכנס להבדלים בין המוסדות השונים – פשוט כי אני לא בקיא בהם. באופן אישי אני יכול לספר על אוניברסיטת תל אביב, שבה למדתי אני. כך או כך, הלימודים הם פחות או יותר אותו דבר, עם הבדלים קטנים בין מוסד למוסד. הרי בסופו של דבר, כדי שהמועצה להשכלה גבוהה תכיר בתואר ראשון בפסיכולוגיה, תכנית הלימודים צריכה להיות מורכבת מאותם דברים ואין הרבה מקום למשחק.

לא פעם נשאלתי איפה כדאי לעשות את התואר הראשון כדי להתקבל לתואר השני. לצערי, אין לי תשובה מוסמכת לתת בנושא. אני רוצה להגיד שזה לא באמת משנה איפה עושים את התואר הראשון בתנאי שעושים אותו טוב, מקבלים ציונים גבוהים ומתמקצעים בחומר. מצד שני, אנשים רבים מניחים שמכיוון שתואר שני עושים באוניברסיטה, עדיף ללמוד באוניברסיטה ולא במכללה, כי זה נראה יותר טוב. האם זה נכון? לא בהכרח. אני אישית מכיר מישהי שלמדה באחת המכללות שצוינו ברשימה למעלה והתקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מצד שני, שאר השותפים שלנו ללימודים היו מאוניברסיטאות – האם הסטטיסטיקה מנצחת? אין לי תשובה. מה דעתכם? אם מישהו רוצה לתרום מנסיונו, אני אשמח שיעשה זאת דרך התגובות.

מה לומדים בתואר הראשון

מבחינת החוויה האישית שלי ושל שותפיי לספסל הלימודים, אפשר לומר שלומדים בתואר הראשון המון דברים, אבל אף אחד מהם הוא לא מה שאתה מצפה ללמוד. במיוחד לא אם אתה מפנטז על הקליניקה הפרטית שתהיה לך ביום מן הימים.
למה הכוונה?

ובכן, כידוע לכם, אוניברסיטאות הן מוסדות מחקר. הסגל האקדמי מחלק את זמנו בין הוראה לבין המחקר האישי. באופן טבעי, אוניברסיטאות מעוניינות להכשיר את הדורות הבאים של החוקרים. לא בכדי השמות של הפקולטות מתחילים (לרוב) במילה "מדעי". לא נדון בהבדלים בין מדעים "קשים" כמו פיזיקה ומתמטיקה למדעים "רכים" כמו סוציולוגיה, מדע המדינה וכן, גם פסיכולוגיה1 – אתם מוזמנים לתרום את שני הפזוס שלכם בתגובות. פשוט נצא מנקודת הנחה שהפסיכולוגיה באקדמיה בהחלט תופסת את עצמה כתחום מדעי העושה שימוש בכלים מדעיים, וככזו, היא מעוניינת להכשיר את הסטודנטים שלה בהתאם.

המדעים
כולם רוצים להיות מדעיים מקור תמונה

מה זה אומר בתכל'ס? זה אומר שלומדים המון, אבל המון סטטיסטיקה. כן כן. אם יש לכם פוביות ממתמטיקה ונוסחאות, זה הזמן לקחת נשימה עמוקה ולהתמודד עם זה. בזמנו עשיתי חישוב וגיליתי שמתוך 60 שעות סמסטריאליות שנדרשו ממני לקבלת תואר בפסיכולוגיה, 12 היו לטובת קורסי חובה בסטטיסטיקה. 12 מתוך 60. זה עשרים אחוז, כן?
אבל שזה לא ירתיע אתכם ויגרום לכם לוותר על הלימודים. זה לא כזה מסובך ואפשר בהחלט להתמודד עם זה. בסך הכל לא מדובר בסטטיסטיקה ברמה סופר-מסובכת. וגם לא צריך ידע מתמטי מיוחד. והכי טוב, אפשר לשכוח הכל אחרי המבחן ולהיעזר בעתיד ביועצים סטטיסטיים (לא שמעתם את זה ממני).

אתם בטח שואלים את עצמכם, אם חמישית מהתואר מורכבת מסטטיסטיקה, מה עם כל שאר השעות? האם פרויד לא נכנס לשם? האם מחלות הנפש לא מוצאות שם מקום? התשובה היא שכן, הם בהחלט מגיעים לשם – אבל במינון קטן יחסית.
בתואר הראשון מגלים שפסיכולוגיה זה לא רק כורסאות, הנהונים ופירוש חלומות. כאן מגלים לראשונה את האמת המחרידה שפסיכולוגיה הוא עולם עצום ומלא כל טוב (?) המכיל תחומים שלא חשבתם עליהם בכלל כשראיתם "בטיפול". ואת התחומים האלו לומדים מרבית מהתואר. הנה כמה טעימות.

פסיכולוגיה קוגנטיבית – תחום העוסק בתהליכים הנפשיים של התפיסה והחשיבה – או בלעז, הקוגניציה. הקורסים בפסיכולוגיה קוגנטיבית יפגישו אתכם עם נושאים שתמיד חלמתם עליהם כמו המבנה האנטומי של האוזן או העין ונפלאות האשליות האופטיות.

פסיכולוגיה חברתית – עוסקת בתהליכים העוברים על הפרט כשהוא בתוך חברה או קבוצה, ועל התהליכים העוברים על קבוצות (קטנות, כי צריך להשאיר מקום לסוציולוגים). שם תלמדו איך הרוב משפיע על החלטות המיעוט (ולהפך) או מתי ומדוע אנשים עוזרים לזרים ברחוב ומתי לא. האמת? תחום מאוד מעניין לדעתי ותלמדו שם על הרבה ניסויים משעשעים או מחרידים.

פסיכולוגיה פיזיולוגית – אם המתמטיקה מהסטטיסטיקה לא עשתה לכם את זה, הנה המקום לפגוש את הביולוגיה. כאן תלמדו על המבנה של מערכת העצבים מרמת המוח כולו לרמת התא הבודד, איך עוברים המסרים בין תא לתא, איך מבטאים את המילה נוירומודולטור, ובגדול תנסו להבין איך מתוך ערבוביית התאים האלו נוצר מה שאנחנו קוראים לו "נפש".

הבנתם את הרעיון? אתם תלמדו בתואר הזה הרבה דברים שחלקם יהיו מאוד מעניינים וחלקם, איך לומר, לא. תלמדו גם על מחלות נפש, על תיאוריות של הנפש והאישיות, על פרויד וחבריו. אבל זה די טובע בבליל הדברים האחרים. האם זה מה שקיוויתם לו? לא בהכרח. האם זה טוב? כן ולא.

למה בכלל לומדים את כל הדברים האלו ולא נותנים לנו ללמוד את התכל'ס הטיפולי שאנחנו רוצים?
פשוט מאוד. מטרת התואר הראשון היא לחשוף אתכם לעולם הגדול הזה שנקרא פסיכולוגיה. במידה מסוימת אפשר לומר שהמטרה היא להראות לכם שפסיכולוגיה זה לא רק כורסאות מטופלים או פירושי חלומות – אלא תחום מאוד גדול שמקיף אותנו מכל עבר, בכל יום ויום. חלקכם יתאהבו בתחומים שלא חשבתם עליהם בכלל וימשיכו לעסוק בהם בעתיד. חלקכם לא. זה הכל טוב ויפה. תחשבו על זה כעל ארוחת טעימות שבסופה תוכלו להחליט מה היה הכי טעים ולהזמין ממנו את המנה העיקרית.

מה ללמוד עם פסיכולוגיה – חוגים משולבים

שמתם לב ודאי שברשימת המכללות רשמתי ליד רובן בסוגריים את הביטוי "מדעי ההתנהגות". המשמעות היא שהתואר שמקבלים הוא לא תואר בפסיכולוגיה אלא תואר במדעי ההתנהגות, המשלב מספר תחומים שהפסיכולוגיה היא אחד מהם (האחרים הם סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכדומה). בכלל, אני לא מכיר כמעט מוסדות המאפשרים ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה בלבד. אני למדתי באוניברסיטת תל אביב. שם הלומדים לתואר ראשון בפסיכולוגיה חייבים לעשות זאת במסגרת תואר דו-חוגי: יש לבחור חוג נוסף שיילמד במקביל לפסיכולוגיה. חלק גדול מהאנשים עושים את השילוב הבנאלי ולומדים סוציולוגיה-אנתרופולוגיה, אבל זו לא חובה.

וזה חלק מהכיף הגדול של הלימודים באוניברסיטה – השילובים. תחשבו על זה – זו אחת ההזדמנויות היחידות והאחרונות שיהיו לכם ללמוד מה שבאמת מעניין אתכם, ולא רק מה שאתם צריכים כדי להתמקצע. זו הזדמנות פז לפתוח את הראש, להרחיב אופקים ולטעום עולמות חדשים. אני מכיר אנשים שלמדו פסיכולוגיה ומחשבים, פסיכולוגיה וספרות, פסיכולוגיה ופילוסופיה – אפילו פסיכולוגיה ולימודי מזרח אסיה. למה לא בעצם? מי שאוהב פיצה יודע כמה ששילובים זה אדיר ואין כמו ללמוד תחומים שונים ולמצוא את הקשרים ביניהם.

ובכל זאת, לא פעם נשאלתי מה כדאי ללמוד בחוג השני, כדי להצליח יותר להתקבל לתואר שני ולהצליח בו. התשובה שלי לכולם היתה זהה: "מה מעניין אתכם?". בסופו של דבר אני באמת מאמין שאדם צריך ללמוד מה שהוא אוהב ונהנה ממנו, מה שמעורר אצלו את התשוקה ללמידה. במיוחד אדם שכבר נסגר פחות או יותר על המסלול המקצועי שהוא מעוניין בו. תרגישו חופשיים ללמוד בחוג השני מה שעושה לכם את זה. אני לא חושב שיש שילוב הכרחי כדי להצליח טוב יותר להתקבל לתואר השני או כדי להיות פסיכולוג יותר טוב. זה היופי בפסיכולוגיה – היא מגוונת ודינאמית. אם מחשבים וטכנולוגיה עושים לכם את זה, לכו על זה – אני בטוח שתוכלו למצוא את נקודות הממשק בין התחומים ולהפוך את הקריירה שלכם ליותר מעניינת ויותר "שלכם". הפסיכיאטר ירדן לוינסקי עושה את זה בצורה מעוררת הערכה. אם אתם מתים על ספרים או אוהבים לכתוב, תעשו תואר בספרות בתור החוג השני. זה יעשיר אתכם ותאמינו או לא, יעניק לכם כלים שיעזרו לכם גם כפסיכולוגים. אני ממליץ באמת לבחון את האפשרויות השונות, לקרוא קצת את התיאורים של הקורסים השונים ולראות מה מדגדג לכם בתאים האפורים. אני באופן אישי בחרתי ללמוד במסלול ייעודי ללימודי פסיכולוגיה וביולוגיה המתמקד במדעי המוח, כי עניין אותי ללמוד את החיבור בין העולם המרחף לעתים של הנפש לבין העולם הארצי יותר של הגוף והחומר. האם זה יהפוך אותי לפסיכולוג טוב יותר ממי שלמד פסיכולוגיה והיסטוריה? לא. רק לאחד שיותר מודע ומבין את התהליכים המתרחשים בין עולם הגוף ועולם הנפש.

קטנה לקראת סיום: אומרים שסטודנטים לפסיכולוגיה הם רעים, אגואיסטים ותולשים דפים מספרים בספרייה.
יש הרבה מיתוסים סביב סטודנטים בכלל וסטודנטים לפסיכולוגיה בפרט. אומרים שמדובר באוכלוסייה של אנשים אינטרסנטים ומרושעים שדואגים רק לתחת של עצמם, לא נותנים אחד לשני לצלם חומר או לקבל סיכומי שיעור והכי גרוע – תולשים את הדפים החשובים בספרים מהספרייה כדי שלאחרים לא יהיה.
כדרכם של מיתוסים, מדובר בבולשיט עם גרעין מסוים של אמת. כל סטודנט לפסיכולוגיה יודע שאם הוא רוצה סיכוי להמשיך לתואר שני, הוא חייב לשמור על ממוצע ציונים מאוד גבוה. בדרך כלל מדובר על ממוצע 90 לפחות. זה לא קל להגיע לממוצע הזה ולא קל לשמור עליו במשך שלוש שנות לימודים (לפחות). העובדה הזו מאיימת על הרבה אנשים, במיוחד כאלו הלחוצים מטבעם, ובהחלט יש מי שהופך להיות בהמה בעקבות זאת. לא חסרים סטודנטים לחוצים שמשתיקים כל שאלה שעולה באיזו הרצאה ולא קשורה בדיוק לחומר למבחן, או קונים את כל המרקרים בחנות "דיונון" וכן הלאה. אבל לא כולם כאלו – יהיה בסדר. בסופו של דבר, סטודנטים לחוצים יש בכל פקולטה והדבר האחרון שצריך להשפיע על הבחירה מה ואיפה ללמוד הוא הפחד מפני סטודנטים משוגעים.

עד כאן בעניין התואר הראשון. יש לכם שאלות נוספות? או שאתם מעוניינים לחלוק את החוויות שלכם מהלימודים או טיפים מנצחים? השאירו הכל בתגובות, ואל תשכחו לבקר בפוסט הבא שבו נתחיל לדבר על המשוכה הבאה בדרך אל הספה – תהליך הקבלה לתואר השני.

  1. יהיו מי שיטענו שאלו הם בכלל לא מדעים []

אז אתה רוצה להיות פסיכולוג – מדריך לסטודנט

מזל טוב, החלטת להיות פסיכולוג. בחרת כיוון, קריירה. החלטת שאתה רוצה לבלות את חייך על כורסה נוחה, ולהקשיב. אולי בחרת במקצוע הזה כי התאהבת בדמות של אסי דיין ב"בטיפול". יכול להיות שהבחירה נבעה דווקא משיקולים כלכליים ואגדות על מאות שקלים להנהון של שעה1. יכול להיות שאת ממש רוצה לעזור לאנשים. וגם יכול להיות שאתה בעצמך אדם נוירוטי ודי מסובך והלכת ללמוד פסיכולוגיה כדי למצוא פתרון לבעיות של עצמך.
תהא הסיבה אשר תהיה – זו הבחירה שלך. ואני מברך אותך על כך. ברוך הבא למועדון הסטודנטים לפסיכולוגיה. מה שאתה ואת לא יודעים עדיין, הוא שחברותכם במועדון תהיה ארוכה ורבת תלאות, ופשוט לא סיפרו לכם על זה.
בדיוק בשביל זה אני פה.

להמשיך לקרוא אז אתה רוצה להיות פסיכולוג – מדריך לסטודנט

  1. ולא סתם המילה אגדות נבחרה כאן []