לקרוא על הספה: שנה חדשה, עסק חדש, קישורים חדשים

הבטחתי לכם חדשות משמחות
בסוף הפוסט הקודם הבטחתי חדשות משמחות והנה הן כאן. קצת יותר משלושת אלפים ושבע מאות ימים עברו מאז נכנסתי לראשונה לאוניברסיטה כדי ללמוד פסיכולוגיה, ועכשיו התחלתי ליישם סוף סוף באופן עצמאי את המטרה שבשבילה עשיתי את זה. או במילים אחרות, פתחתי קליניקה פרטית. על הקליניקה ועלי תוכלו לקרוא באתר שמוקדש לה ואם אתם מכירים מישהו מחפש פסיכולוג במרכז תל אביב – לילדים או למבוגרים – אשמח אם תחשבו עלי.

ובתזמון מושלם, ביקורת על המחירים שגובים פסיכולוגים
לפני כשבועיים, בטורו במוסף הארץ, כתב אלון עידן על המחירים החזיריים שלוקחים הפסיכולוגים ובשביל מה? בשביל להקשיב ולהיות אמפתיים. אני לא נוהג לקרוא את עידן בדרך כלל והפעם חרגתי ממנהגי רק בשביל להתרגז. נכון, אפשר לומר שהוא לחץ על עצבים רגישים אצלי ואצל עמיתיי. אבל אפשר וצריך גם לומר שהתפיסה שלו את העבודה שלי מוטעית מאוד. נראה שהוא לא מבין את מידת ההשקעה הנדרשת מהפסיכולוג, לא רק מבחינה כלכלית (הוצאות החזקת העסק) אלא בעיקר מבחינה רגשית ומנטלית. (ודונט גט מי סטארטד על הקנטרנות של התלונה על כך ששעה טיפולית נמשכת חמישים דקות). אין לי חשק (או זמן) לכתוב תגובה מפורטת ובחרתי להביא כמה תגובות שפורסמו מאז הטור ומסכמות את העניין די טוב:

* משפטן זועף מתייחס לזווית הכלכלית של העניין

* למה כן לשלם לפסיכולוג – מאמר דעה של טל ניב בעמוד הדעות של הארץ

* אלון עידן חושף את פרצופם האמיתי של הפסיכולוגים -הבלוג של דני בר-און

* פסיכולוגים מגיבים לאלון עידן – מספר מכתבים שנשלחו למערכת הארץ.

וזהו.

בואו נדבר על תרופות פסיכיאטריות
באתר פסיכולוגיה עברית פורסמה סדרת מאמרים על תרופות פסיכיאטריות המנסה להטיל ספק ביעילותן וברמת הבטיחות בשימוש בהן בטווח הארוך. שלושת המאמרים הראשונים סוקרים שלושה ספרים: הראשון על יעילותן של תרופות נגד דכאון לעומת פלסבו; השני מדבר על המודל (השגוי, לדעת הסופרת) לפיו מפותחות התרופות; והשלישי עוסק בהשפעה ארוכת הטווח של התרופות. ולסיום, החלק הרביעי של הסדרה שמסכם אותה ומביאה את דעתה של הכותרת על המצב.

עוד בעניין תרופות, פסק דין מסוף השנה שחלפה גזר על חברת ג'ונסון וג'ונסון פיצויי ענק לאחר שהואשמה בהטעיית הציבור באופן שבו שיווקה תרופה אנטי-פסיכוטית.

ילדים, הישמרו לכם משרלטנים
בבלוג המומלץ "לולאת האל" כותב תומר פרסיקו על סדנאות לשינוי פסיכולוגי בשם "שקוף", שמנוהלות על ידי אחד', גידי דבוש. כהרגלו, פרסיקו נותן זווית מעניינת על הנושא ואני ממליץ לכם ללכת גם לקרוא את התחקיר המקורי.

פינת ה"אני רוצה את זה"
"פסיכואנליזה" – הקומיקס!

לינקים לעוד שבת בנובמבר שלא יורד בה גשם

השבוע הלכה לעולמה שמחה יעל פזואלו. היא היתה פסיכולוגית. היא היתה מתרגלת ומורה בודהיסטית. היא היתה חולת סרטן. אני הכרתי אותה מעט מאוד, כשהשתתפתי בקורס מבוא למיינדפולנס ומדיטציה בהנחייתה. זה היה מפגש בינאישי קצר יחסית, וכזה שאין בו מקום רב להתקשרות אבל היה בה משהו שמאוד משאיר חותם. אולי זה הרוגע שהיה סביבה, או העניין הרב שלה בזולת, אולי הקבלה שלה את החיים (על כל הכאב הכרוך בהם ובסופם) באופן מעורר השראה, אני לא יודע, אבל אני שמח שיצא לי ללכת דווקא לקורס שלה. לשני המפגשים האחרונים היא כבר לא הגיע כי חשה ברע. במוצאי שבת האחרונה נתקלתי בפוסט הזה וגיליתי שהיא נפטרה. לכבודה אפתח את הפוסט הזה בוידאו שלה, שהכותרת שלו אומרת הכל.

האם זהו סופה של הפסיכולוגיה בישראל?*
בתחילת החודש התפרסם מאמר דעה בעיתון הארץ ובו כותב הפסיכולוג רפאל יונתן לאוס על חיסולה של הפסיכולוגיה הקלינית בישראל. או לפחות כך לתפיסתו. הוא מתייחס לשני אלמנטים שונים אך בעלי קשר: הרפורמה בבריאות הנפש שלטענתו מדירה את הפסיכולוגים מהמקצוע ושינויים בלימודי התואר השני ובהתמחות שאמורים להתבצע בשנים הקרובות בהמלצת הוועדה הקלינית במועצת הפסיכולוגים. המאמר הזה עבר מתחת לרדאר של רוב הציבור אבל עורר כמה גלים בקהילה המקצועית המקומית ואף עשה את דרכו אל ארגון הפסיכיאטריה האמריקאי ועורר שם דאגה. משיחות שאני נחשף אליהם בקבוצות דיון מקצועיות אני למד שהדברים לא כל כך נוראיים וקיצוניים כמו שלאוס מציג. גם לי זה הרגיש שהוא קצת נסחף למקום פטאליסטי מדי ונלחם באיום שאני לא בטוח שהוא ממשי. בכל מקרה הובטחה תגובה של משרד הבריאות. כשתהיה אחת כזו אני מבטיח לספר.

שחקי שחקי
באלכסון מביאים מאמר מתורגם על נושא שמדי פעם צץ במאמר כזה או אחר ובעיני הוא חשוב מאוד – ההישגיות שאליה אנחנו דוחפים את הילדים שלנו, העשיה מסביב לשעון על חשבון פשוט משחק רגיל ולא מובנה, האם זה בא על חשבון משהו?

ואם כבר אנחנו בעניין ילדים והורים אז הורים, תשבחו את הילדים שלכם!

וגם זה, נועה יחיאלי שואלת בכתב-העת "חברה" "מה אמורה לעשות אימא בישראל שלא מרגישה שהיא מרחפת בענן ורוד של אושר מרגע הלידה?"

מפת ההפרעות הנפשיות
מאמר ארוך ומפורט ממגזין "אודיסאה" סוקר את התפתחות ה-DSM – מדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי – ובעיקר את הנסיון הכושל לעשות מהפכה תפיסתית במהדורה האחרונה.

ועוד בעניין ה-DSM החדש, אולי הוא בכלל רומן דיסטופי?

בניו יורקר כותבים על הצרות של תעשיית התרופות הפסיכיאטריות

פינת הדהרמה
ההשפעות הטובות של מדיטציה נמשכות גם הרבה אחרי סיום התרגול

לא בדיוק על פסיכולוגיה, אבל מעניין. תומר פרסיקו מראיין את אביתר שולמן על הספר "שירת הארה: הטקסטים העתיקים ביותר של הבודהיזם" בתרגומו.

עד כאן לבינתיים. אבל בקרוב: חדשות מרגשות!

*לא

לקרוא על הספה #3

נתחיל מכך שבעוד ארבעה ימים ייערכו הבחירות. אני מקווה שכל אחד מכם מתכנן ללכת להצביע. יש הרבה שיקולים בבחירה למי להצביע, ואם בריאות הנפש מעניינת אתכם, אז אולי תרצו לדעת מה המפלגות שרוצות את הקול שלכם חושבות על הנושא הפעוט הזה של איך נותנים שירותי בריאות נפש במדינה, הרפורמה וכל זה. לטובת העניין פרסמתי לפני מספר ימים רשומה ובה בדקתי את הנושא כפי שהוא משתקף במצעים השונים. רמז: הוא כמעט ולא. יש שתיים וחצי צדיקות בסדום.

לשטוף את האוטו לפי עיקרון הרצף – זה לא פוסט חדש, הוא נכתב לפני 4 וחצי שנים, אבל נתקלתי בו רק לאחרונה. אסף כהן מתאר בו את הגישה שלו מול ילדיו, והיא מאוד מוצאת חן בעיני. בכלל, הבלוג שלו מעניין ולא שגרתי, נסו אותו.

בשבילי סודה, תודה – מחקר שהתפרסם לאחרונה מוצא קשר בין שתיה של משקאות ממותקים (כולל מיצים, וכן, כולל משקאות דיאטטיים) לבין רמות גבוהות יותר של דכאון. אנשים ששתו ארבע פחיות או כוסות ביום ממשקאות אלו היו בסיכון הגבוה ב-30 אחוז ללקות בדכאון. אנשים ששתו ארבע כוסות קפה ביום היו בסיכון מופחת לדכאון. המחקר (המתאמי, יש להזכיר) הזה מצטרף לשורה של מחקרים שמצביעים על כך שהמשקאות הממותקים, גם הדיאטטים, רק עושים לנו רע. קפה, לעומת זאת, עושה לנו טוב.

בשבועות האחרונים התפרסמו במוסף הארץ מספר מאמרים של ד"ר גבריאל בוקובזה מאוניברסיטת תל אביב, העוסקים בחרדה והעיר:
הקשר בין אופנה, חרדה והעיר הגדולה
,רק בשביל לקבל חיבוק: על חרדה והגוף שלכם והחלק החותם את הסדרה: חרדה, אמונה והעיר הגדולה.

בפודקאסט Shrink Rap Radio התפרסם ראיון מעניין מאוד עם הפסיכולוג ג'ון ארדן על הקונצנזוס ההולך ומתהווה בפסיכותרפיה (בנוגע לשאלה מה עובד ומה לא, בעיקר). הראיון מתבסס על מאמר של ארדן שבו הוא מתאר את עלייתה של הגישה הרפואית בארה"ב בעיקר, השתלטותה על כל השיח והשטח, ונפילתה. המאמר קצת ארוך, אבל הראיון מרתק.

עוד משהו מ"הארץ" – סיימון ברון-כהן הוא אחד מהחוקרים המוכרים בעולם, בעיקר בנוגע לאוטיזם. הוא התראיין לנעמי דרום בנוגע לקשר בין אוטיזם להבדלים בין גברים ונשים ובנוגע להאם אוטיזם הוא לא רק לקות, אלא יכולת.

וכאמור, לכו להצביע, זה יעשה לכם טוב.

בחירות 2013: כיצד המפלגות השונות מתייחסות לבריאות הנפש?

לפני ארבע שנים כמעט, כתבתי בבלוג אחר שלי פוסט שבו בחנתי כיצד מתייחסות המפלגות השונות לרפורמה בבריאות הנפש. זה היה שבוע לפני הבחירות וחשבתי שזה יכול להיות מעניין לשאול איך המצעים השונים של המפלגות מתייחסים לנושא שלכאורה הוא קטן, אבל לדעתי הוא מאוד גדול ועבורי הוא מאוד חשוב.

אנחנו עומדים עכשיו כשבוע וחצי לפני הבחירות הבאות והחלטתי שזה זמן טוב לשאול את אותה שאלה. הפעם החלטתי להתייחס לא רק לרפורמה בבריאות הנפש אלא באופן כללי לנושא בריאות הנפש (אבל כן, גם לרפורמה). מעניין אותי לבחון האם המפלגות בכלל מתייחסות לבריאות הנפש כנושא בפני עצמו, ואם כן, מה יש להן להגיד בנושא ומה הן חושבות שצריך להיעשות בתחום (או לא להיעשות, גם זו דיעה לגיטימית). לשם כך הלכתי לרשימת כל המפלגות שרצות לכנסת, חיפשתי את האתרים שלהן, חיפשתי את המצע וניסיתי לאתר בו את נושא בריאות הנפש. בפוסט הזה אפרט את שמצאתי.

אבל רגע קטן לפני כן, לטובת מי שלא מכיר את הנושא של שירותי בריאות הנפש במדינה ואת הרפורמה אכתוב משהו על רגל אחת. יש היום שתי דרכים עיקריות לקבלת שירותים בבריאות הנפש באופן ציבורי ולא פרטי – דרך משרד הבריאות ודרך קופות החולים. משרד הבריאות מפעיל תחנות לבריאות הנפש בערים שונות ברחבי בארץ ובהן ניתן לקבל טיפול בחינם (או כמעט חינם). לעומת זאת, קופות החולים נותנות למבוטחיהן סבסוד שמאפשר להם לקבל טיפול במחיר מוזל, אך הוא מוגבל לבערך שנת טיפול אחת לכל החיים. על פי התכנית של משרד הבריאות, אשר אושרה בשנה האחרונה בצו ממשלתי (ולא בחקיקה), האחריות על הטיפול הנפשי תעבור באופן בלעדי לקופות החולים החל משנת 2015. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. לא אכנס לזה כאן, אבל מי שרוצה לקרוא עוד, כתבתי על הרפורמה בפירוט בפוסט ההוא שלי וישנו גם נייר העמדה של התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית.

אז מה מצאתי?

אם לסכם את מה שמצאתי על רגל אחת, אפשר יהיה לומר שרוב המפלגות בכלל לא מתייחסות לא נושא או לא מכירות בו. ברוב המצעים שבדקתי אין התייחסות מפורשת לבריאות הנפש, לא באופן כללי ולא בפרק המוקדש לבריאות. אפשר להסיק מזה כל מיני דברים. ייתכן שמי שכתב את המצע לא מכיר את הנושא ולכן אין התייחסות. ייתכן שמי שכתב את המצע לא חושב שהנושא הזה חשוב בכלל או שאינו מספיק חשוב כדי לקבל התייחסות מפורשת. כשכתבתי בטוויטר שאני הולך לבדוק בכמה מצעים מתייחסים לבריאות הנפש, חבר שאל אותי בכמה מהם מתייחסים לכולסטרול, בעיות לב או צנתורים. אני לא מסכים עם הראייה שבריאות הנפש היא תת-תחום בבריאות כמו "בעיות לב". "בריאות הנפש" זה תחום-על שצריך להיות שווה ערך לתחום העל שהינו "בריאות הגוף". אני לא מבקש מהמפלגות להתייחס פרטנית ל"דכאון" או ל"טיפול קוגנטיבי-התנהגותי", אבל אני כן מצפה מהפוליטיקאים שרוצים את התמיכה שלי להכיר בכך שללא התייחסות נאותה לבריאות הנפש, ועוד במדינה כמו שלנו, לא תיתכן חברה בריאה. זה לא רק נפש בריאה בגוף בריא, זה גוף בריא עם נפש בריאה.

ולא על רגל אחת?

לא כל המפלגות מתעלמות מהנושא, אבל רובן כן. כאשר לא מצאתי התייחסות לנושא במצע המפלגה (אם בכלל יש מצע), שלחתי מייל ו/או פניה דרך עמוד הפייסבוק של המפלגה וביקשתי לקבל התייחסות. חלק מהמפלגות ענו לי ואביא את התגובה בהמשך. כעת אעבור מפלגה מפלגה, החל מאלו שמתייחסות לנושא, ואז אעבור לשאר המפלגות. כדאי לציין שאם לא מצאתי בקלות את מצע המפלגה (או את האתר, הייתי בטוח שב-2013 לכל מפלגה יהיה אתר) – לא טרחתי לציין אותה כאן.

מרצ: ציון לשבח מספר 1
מפלגת מרצ פרסמה לאחרונה מצע מאוד מפורט. בפרק "חברה וכלכלה" ישנה התייחסות ברורה לעמדת המפלגה בנוגע לבריאות הנפש (ההדגשים שלי, וכך יהיה לאורך כל הפוסט):

המשך הכללת הטיפול בנפגעי נפש בקהילה בסל הבריאות תוך שמירה על מערך המרפאות הציבוריות, הבטחת זכויות העובדים והעובדות ואיכות וזמינות ההכשרה המקצועית.

מרצ נוגעת פה קודם כל בצורך לשמור על הטיפול הנפשי במסגרת סל הבריאות, אך לא מתחייבת בנוגע לרפורמה. סל הבריאות יכול (ואמור) להיות חלק מהרפורמה, שהרי מדובר בסבסוד של קופות החולים. אבל מרצ כן מתייחסת פה לשמירה על מערך המרפאות הציבוריות וזה נושא קריטי בעיני, כי מדובר במערך מרפאות שקיים כבר עשרות שנים ויש בו הרבה מאוד ידע צבור ונסיון. אני גם מאוד שמח על המשפט בנוגע להבטחת זכויות העבודים ואיכות ההכשרה המקצועית. יש להבין שהמרפאות הציבוריות הן הכלי שבעזרתו מכשיר משרד הבריאות את העובדים במערכת בריאות הנפש. אני מתמחה בבריאות הנפש במרפאה ציבורית ושם אני מקבל את ההדרכות המעשיות והתיאורטיות שלי ולמעשה לומד את המקצוע תוך כדי עשייה. נכון להיום, הרפורמה בבריאות הנפש בכלל לא הגדירה מה יעלה בגורל המתמחים והסטודנטים שמוכשרים במרפאות ואין התייחסות לשמירה על ההכשרה המקצועית.

עוד כותבת מרצ:

הבטחת כניסתן של נפגעות תקיפה מינית לרפורמה בבריאות הנפש.

זו אמירה מאוד חשובה. אני לא רוצה להעמיס במילים, אז אפנה אתכם שוב לפוסט שלי מהבחירות הקודמות, וקראו בו את הפסקה על מי זכאי לטיפול נפשי.

חד"ש: ציון לשבח מספר 2
מפלגת חד"ש היא המפלגה השניה שהמצע שלה כולל התייחסות ברורה מאוד לבריאות הנפש. התייחסות זו כלולה במסמך תכנית הבריאות של חד"ש (PDF):

ביטול התכניות להפרטת בתי-החולים ובריאות הנפש… יש להבטיח טיפולי שיניים, בריאות הנפש, וטיפול ואשפוז סיעודי נגישים ללא עלות נוספת לכלל האזרחים.

יותר ברור מזה אי אפשר להיות. חד"ש, באופן לא מפתיע, מצהירה למעשה על רצונה לבטל את הרפורמה בבריאות הנפש ולאפשר לכלל האזרחים לקבל שירותים נפשיים דרך המדינה.

וזהו. מתוך 34 מפלגות הרצון לכנסת ה-19, רק שתיים מהן התייחסו בצורה ברורה לבריאות הנפש. מבחינתי, רק שתיים מהמפלגות האלו מכירות בנושא בעצמן. לשמחתי, אחת מהן היא המפלגה שאצביע לה.

דעם
לפני שאעבור לשאר המפלגות, אני רוצה להתייחס למפלגה שלא ברור אם תעבור את אחוז החסימה, אבל מגיע לה לגמרי להיות בכנסת ואנחנו צריכים עוד כמוה בכנסת. הסיבה שאני מציין אותה כאן, אחרי מרצ וחד"ש (שמבחינתי "ניצחו" בבדיקה שלי), היא שלמרות שאין לה התייחסות מפורשת במצע, קיבלתי מהם את התגובה הכי ברורה ומפורטת בנושא.

אז במצע של דעם אין התייחסות לבריאות הנפש, אך אפשר לנחש מה תהיה דעתם לפי המשפט "דעם דורשת מהממשלה להלאים שירותים חברתיים". כמו עם שאר המפלגות שלא התייחסו לנושא במצע, פניתי אליהם ישירות וקיבלתי את התגובה הבאה:

דעם דורשת רפואה ציבורית חינם לכלל האזרחים, ובכלל זה כלולים שירותי בריאות הנפש.

דעם מתנגדת לרפורמה של שירותי בריאות הנפש, שמהווה הפרטה נוספת של מערכת בריאות ציבורית חשובה.

גם כאן, כמו במקרים אחרים של הפרטה, הרפורמה מוצעת כפתרון למצב בעייתי שהוא יציר כפיה של מדיניות "ייבוש" תקציבי ארוכת שנים.

גם כאן כמו במקרים אחרים של הפרטה, התוצאה הצפויה היא פגיעה כפולה:
פגיעה אחת היא במענה שיינתן לאזרחים ולחולים, הן בטיב הטיפול והן בטיב המטפלים עקב חיסכון בהדרכות לאנשי מקצוע.

פגיעה שניה שחשוב לנו לציין בהקשר זה היא במעמד העובד על ידי ריסוק העבודה המאורגנת באמצעות הפרטה.

מדובר כאן בעצם על הפרטה כפולה: כספי ציבור מתקציב המדינה יעברו אל קופות החולים, אשר הנן היום תאגידים פרטיים, ואלה יעשו מיקור חוץ של השירותים לעמותות פרטיות וחברות כוח אדם.
הפתרון הדרוש באמת הוא הלאמת שירותי בריאות הנפש ותקצוב נאות שלהם.

עכשיו אעבור לשאר המפלגות. בבקשה, אל תנסו להסיק משהו מסדר הצגת המפלגות. הצגתי את מרצ, חד"ש ודעם ראשונות כי ההתייחסות שלהן היתה הכי לעניין, לדעתי. מכאן והלאה, הסדר הוא אלפביתי.

אור – מפלגה ישראלית הומניסטית

זו מפלגה קטנה שכנראה לא שמעתם עליה. במצע שלה אין התייחסות לנושא, אבל יצרתי קשר עם ראש המפלגה, ירון ידען, שענה לי שהוא לא מכיר את התחום וביקש הרחבה. שלחתי לו מייל קצר עם הסבר על מערכת בריאות הנפש והרפורמה וקיבלתי את התגובה הבאה:

מפלגת אור פועלת מתוך כבוד האדם. ברור שנפעל לקדם את בריאות הנפש. לכן התעניינתי בפרטים כדי להבין כיצד לתעל זאת. אתיעץ עם חברי דוקטור דוד גרין פסיכולוג קליני ובעל מכון גרין.

ארץ חדשה

מפלגת #ארץחדשה רוצה לשנות את השיטה, אבל מה בנוגע לעניינים נוספים? במצע שלה יש פרק שמתייחס לבריאות, ושם נכתב:

המחלה של מערכת הבריאות היא ההפרטה… צריך להכניס את כל הזכויות בביטוחים המשלימים של קופות החולים לביטוח הממלכתי הבסיסי כך שהכסף יזרום למערכת הבריאות הציבורית ולא למערכת הפרטית.

מעבר לכך, פרק הבריאות, על 5(!) השורות שבו, מתייחס בעצם רק למערכת הבריאות של בתי החולים ולרופאים. אולי כי על זה היו מחאות בשנתיים האחרונות.

דור בוני הארץ (הגמלאים)
הגלגול החדש של מפלגת הגמלאים, הבון טון של אחת ממערכות הבחירות הקודמות. ציפיתי דווקא להתייחסות לזכויות בריאות הנפש של האוכלוסיה המבוגרת אך לא מצאתי.

הבית היהודי
אם גם בשבילכם שלומי זה לא רק שבת, או משהו כזה, אז יש לכם בית, ובבית יש אח שקוראים לו בנט. והאח הזה כנראה חושב שאם קשה לכם, זבשכ"ם.
מפלגת הבית היהודי פרסמה מסמך עקרונות. המילים "בריאות" או "נפש" לא מופיעות בו. זה כנראה לא חשוב. (והם צודקים, הרי מפלגה שמצהירה על כך שיש אצלהם הכי הרבה קרביים והיא הכי אוהבת את חיילי צה"ל מבינה היטב שחיילים צריכים להיות גברים ואם הם לוקים בהלם קרב המדינה לא צריכה לדאוג להם, או משהו כזה)

הירוקים
פרק הבריאות במצע הירוקים לא מתייחס לנושא בריאות הנפש.

הליכוד
למפלגת השלטון, שרוצה להישאר בשלטון, אין מצע. כי בשביל מה צריך מצע? כמו שאמר השר גלעד ארדן, שנבחר במקום השני בפריימריז, מצע זה פשוט לא חשוב.

העבודה
מפלגת העבודה פרסמה מצע ותכנית כלכלית מפורטים. במסמך המצע (PDF) אין התייחסות לבריאות הנפש. אמנם כתוב ש"מפלגת העבודה תחתור לשיקומה ולחיזוקה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל" אבל זהו.

במסמך התכנית הכלכלית (PDF) נכתב ש"נגישות לשירותי בריאות ורפואה מתקדמים, איכותיים וזמינים הינה זכות יסוד אנושית אותה יש להבטיח לכל תושב במדינת ישראל. התופעה במסגרתה הופכות הבריאות והרפואה מזכות יסוד למוצרים סחירים אשר רק בעלי יכולת מסוגלים לרוכשם, הינה פסולה מבחינה מוסרית… תהליכי ההפרטה והמסחור של מערכת הבריאות מעמיקים ומרחיבים את הפער הקיים בין מרכז ופריפריה ואת הדרתן של קבוצות שונות מזכאות לשירותי בריאות ".

אפשר לנסות להבין מזה את דעת המפלגה גם על בריאות הנפש. אני לא קיבלתי מהם תגובה.

התנועה
למפלגת התנועה אין מצע. הם כתבו "מסמך עקרונות" ובפרק הבריאות נכתב שצריך לעשות "יישום רפורמות נדרשות במערכת הבריאות", אבל מי יודע מה זה אומר?

יש עתיד
במפלגתו של יאיר לפיד, שמבטיחה פוליטיקה חדשה, אין בכלל מצע. יש דפי עקרונות. שיהיה. במסמך על עקרונות הבריאות אין התייחסות לבריאות הנפש. זה בכלל מסמך די מסתורי שמדבר על "תכנית הבראה למערכת הבריאות, הכוללת שינויים מבניים, תקציביים ותפישתיים", אבל השד יודע מה זה אומר.

מצד שני, קיבלתי תשובה ממפלגת יש עתיד במייל, וכך גיליתי ש:

מפלגת "יש עתיד" בעד הרפורמה בבריאות הנפש מתוך תפיסה של שילוב אנשים עם מוגבלויות, מכל סוג, בחברה, בדיור, בחינוך וכמובן גם בבריאות.

עוצמה לישראל

המפלגה שמבינה שבלי חובות אין זכויות, בכלל לא מתייחסת לנושא הזה של בריאות הנפש או בריאות בכלל (מלבד אמירה כללית על הרחבת סל הבריאות).

עלה ירוק – הרשימה הליברלית
עלה ירוק הפכה להיות משהו קצת יותר נרחב ממפלגה שתומכת בלגליזציה של קנאביס, ומציגה תפיסת עולם ליברלית, או ליברטריאנית אם תרצו. במצע שלה, לצערי, אין התייחסות לנושא.

קדימה
למפלגת קדימה, תתפלאו או לא, אין אתר, יש עמוד בפייסבוק ובו אפשר למצוא את המצע. באופן לא מפתיע בכלל, המצע שלהם בנוגע לבריאות הוא כמעט זהה למצע של "התנועה", וכמוהו, לא אומר כלום.

ש"ס
בש"ס – "אבירת" ההגנה על החלשים, כן? – אין מצע, והם אפילו מסבירים שהם לא צריכים אחד כזה. מה שכן יש הוא מסמך עקרונות. הוא לא כולל התייחסות לבריאות הנפש מלבד המשפט "הכללת הפסיכיאטריה והגריאטריה לסל שירותי הבריאות המסופק על ידי קופות החולים."

זהו. יש עוד מפלגות כמובן, אבל לחלק גדול מהן בכלל אין מצע, או שיש והוא לא מוצג בצורה ברורה.

לסיכום

גם במערכת הבחירות הנוכחית נראה שמצב מערכת בריאות הנפש לא ממש מטריד את הפוליטיקאים. אפשר וצריך לציין לשבח את מרצ וחד"ש שבכלל התייחסו לנושא הזה מטעמן, וגם את שאר המפלגות שטרחו לענות לי (יש עתיד, אור ודעם). לצערי, אני יכול פשוט להעתיק את הסיכום שלי מהפוסט הקודם, כי הוא עוד רלוונטי:

אולי אני מצפה יותר מדי ממסמך כמו מצע מפלגה. אולי לא. לי זה נראה כאילו הנושא הזה לא באמת מעניין את אלו שרוצים לנהל את העניינים. וזה אומר שהמטופלים לא מעניינים אותם. וזה גם אומר שהמטפלים לא מעניינים אותם. בקיצור, הם רוצים שיפסיקו לנדנד להם וימשיכו לסבול בשקט. רק שיעשו טובה, בפעם הבאה שתהיה מלחמה והמדינה תתהדר בכמות נפגעי החרדה שיש לה – שתדאג שיהיה מי שיטפל בהם.

טיפים להרגעה והתמודדות עם דחק וחרדה

עוד סבב לחימה. וגם הפעם לא כ"כ מדברים על הנפגעים שתמיד יש אך הם סמויים מן העין: נפגעי החרדה.
את הטקסט הבא כתבתי במייל למישהי שביקשה טיפים להתמודדות עם חרדה ולבקשתה אני מפיץ אותו כאן, מוזמנים לשתף. זה לא המון, לא מושלם, אבל זה משהו. וזכרו שתמיד אפשר לפנות לעזרה נפשית בתחנות לבריאות הנפש, בתי החולים ובקופות החולים. כמו כן, תמיד אפשר להתקשר לער"ן – 1201

ועוד משהו חשוב: אין לי ספק שנפגעי חרדה יש בשני הצדדים. אם מישהו רוצה לתרגם את זה לערבית ולהפיץ כך שיגיע גם לעזה, זה יהיה נפלא.

60 שניות על חרדה ותגובות פיזיולוגיות: כשהמוח שלנו מזהה מצב מסוכן (או מה שהוא חושב כמסוכן) הוא נכנס למגננה ולמצב של fight or flight. זה מתבטא בשרירים שנדרכים, פרפרים בבטן (תחושה שנובעת ממשיכה של הדם ממרכז הגוף, ובעיקר מערכת העיכול, לטובת הגפיים – כדי שיהיה אפשר להתמודד עם הסכנה), הזעה ועוד. המטרה של טכניקות הרפיה היא לתת למוח סיגנלים שהוא יכול להירגע, שהכל בסדר, וזה מתבטא גם בשינוי בהרגשה הפיזית וגם בהרגשה הנפשית.

הדבר הראשון הוא נשימות. במצב של מתח, אנחנו נושמים שטוח ומהר. אם לוקחים נשימות עמוקות ומשחררים אותן לאט, זה עוזר להירגע. אז זו עצה ראשונה במצב של לחץ או חרדה – לנשום עמוק, להחזיק לשניה ולהוציא לאט. וחוזר חלילה.

הדבר השני הוא הרפית שרירים. כאמור, השרירים שלנו נדרכים מאוד במצב לחץ, כהכנה לתגובה. יש משהו שנקרא שיטת ג'ייקובסון להרפיית שרירים. יש לה כמה גרסאות, וזו המקוצרת שלמדתי וגם השתמשתי בה על עצמי. הרעיון הוא לקחת קבוצה של שרירים, לכווץ אותם ממש ממש ממש חזק, להחזיק כמה שניות טובות ואז לשחרר במכה. למשל, לכווץ את כפות הרגליים חזק חזק (אפשר גם בדיסקרטיות, כשיושבים באוטו/משרד/וואטאבר) להחזיק את זה כמה שניות טובות עד שקשה ממש ואז לשחרר במכה. אחר כך עושים אותו דבר עם האגרופים. אפשר לכווץ את כפות הרגליים ושרירי הירכיים ביחד, או את כפות הידיים והזרועות. עוד אפשרות – לכווץ חזק את שרירי הבטן והאגן, או את שרירי הפנים ואז יוצא פרצוף מצחיק. איך ולמה זה עוזר? אני לא לגמרי יודע להסביר. יש איזה הסבר על כך שההרפייה המיידית של השרירים המכווצים מעבירה סיגנל של רפיון שרירים למוח, בקטע טוב, ואז אנחנו כאילו מערימים על המוח שהכל בסדר. לומר שזה עוזר במאה אחוז? לא לגמרי, אבל אני יודע ממטופלים וגם מחוויה אישית, שזה עוזר להרפיה לפחות באופן נקודתי, וזה לא מזיק לנסות.

בהצלחה, ובתקווה שכל זה ייגמר בקרוב.