נגיסי דרקון הברקת

לפני כמה שבועות העלתי את השאלה האם כדאי לשחד ילדים כדי שיאכלו ירקות. בפוסט ההוא תיארתי מחקר שבחן האם מתן פרס בכל פעם שילד טועם מאכל חדש (בדרך כלל ירק או מאכל אחר הנחשב בריא) באמת עוזר ומעודד ילדים לטעום דברים חדשים וחשוב יותר – האם הם מעדיפים להמשיך לאכול את הדברים החדשים גם אחרי שהפרסים נעלמו. המסקנה היתה שמתן פרסים (או שוחד, אם תרצו) כדי לעודד את הילד לאכול בריא יותר זו טכניקה לא רעה בכלל – גם כי זה עובד וגם כי הרצון לאכול את אותו מאכל נשאר לאורך זמן.

השמות שאנו מעניקים למאכלים יכולים להשפיע לא מעט על האופן שבו נצרוך אותם. וכשאני אומר “שמות” אני מתכוון לא רק לשמות עצמם אלא גם לתכונות שאנו מייחסים אליהם. כל מי שעוסק בשיווק יודע על מה אני מדבר, מן הסתם, אבל מספיק להסתובב מעט בסופרמרקט כדי לראות שחברות המזון משקיעות הרבה מאמץ ומחשבה בכל הנוגע לעיצוב המוצר שלהן ובכלל זה גם למילים המופיעות על האריזה. ובסופו של דבר, הורה שמכנה מאכל המוגש לילד בשם כזה או אחר עוסק בעצם בשיווק.

כשמדובר בהאכלת ילדים, הורים צריכים להתמודד עם נאו-פוביה, או הפחד ממאכלים חדשים. במקרים רבים ילדים פשוט מעדיפים את המוכר ונרתעים ממאכלים שהם לא מכירים. בעיקר כשמדובר במאכלים שאינם כל כך מגרים כמו, נניח, שניצל וקטשופ. ומכיוון שהיום המודעות שלנו הולכת וגדלה לכיוון אוכל בריא יותר, הורים צריכים למצוא פתרון שיגרום לילדים לפתוח את הפה גם כשעל הצלחת יש, נניח, ברוקולי. דרך אחת לתקוף את העניין היא על ידי הדגשת היתרונות הבריאותיים של המאכל. זה נוטה לעבוד אצל מבוגרים: קחו כמה דקות לשוטט בסופרמרקט וספרו כמה פעמים מופיעות הצהרות בריאותיות על אריזות המזון – “ללא שומן טרנס”, “מעודד את מערכת העיכול”, “עוזר לשריפת שומנים”, “דל קלוריות"” ועוד. כל אלו הצהרות שנועדו לעודד אותנו לקנות את המוצר כי הוא טוב בשבילנו.

אבל לא אצל ילדים. במחקר שנערך בשנת 2000 התברר שילדים נוטים לתפוס את המושגים “בריא” ו”טעים” כנפרדים אלו מאלו. באותו מחקר נמצא שמיתוג של משקה כבריא לא רק שלא יגרום לילדים לרצות לצרוך יותר ממנו, אלא אפילו ירחיק את הילדים מהמשקה ויגרום להם לרצות אותו פחות. אם כך, אולי לא כדאי לשווק לילד את צלחת הלפת במילים “זה טוב לך וזה ימלא אותך בויטמינים”.

אלטרנטיבה אחרת היא לנסות ולהמציא שמות יותר כיפיים לאוכל, שמות משעשעים או מגניבים שייצרו עניין אצל הילד. במידה מסוימת, זה דומה מעט לטכניקה המתוחכמת הידועה בשם “אוירווווון”.

כדי לבדוק האם המצאת שמות משעשעים למאכלים באמת מעודדת ילדים לאכול יותר מהם, ערכו כמה חוקרים מאוניברסיטת Bowling Green State University את המחקר הבא:

36 ילדים השתתפו במחקר (בהסכמת ההורים, כמובן). 11 מהם פעוטות (בגיל ממוצע של 2.2 שנים) ו-25 בגיל הרך (גיל ממוצע של 4.6 שנים). המחקר עצמו נערך במסגרת הגן של הילדים שבה הם אכלו ארוחת צהריים. החוקרים בחרו שלושה מאכלי מטרה שאותם הילדים הוזמנו לטעום: אדממה, גרגרי חומוס ועדשים. מאכל המטרה הוגש לילדים יחד עם ארוחת הצהריים פעם בשבוע. כל מאכל הוגש בשתי הזדמנויות שונות כשבפעם אחת הוא קיבל שם משעשע ובפעם השניה שם “בריא”, כך שלמעשה לכל ילד היו שתי הזדמנויות לטעום כל מאכל, בסך הכל שישה נסיונות.

כאמור, כל מאכל הוצג בשני שמות, לסירוגין – שם משעשע ושם בריא. האדממה קיבלה את השמות veggie beans ו-emerald dragon bites שהאחד בריא והשני משעשע בהתאמה (כשאני אומר משעשע אני מתכוון ל-fun. כך הם הוצגו במחקר, והתרגום המדויק צריך להיות אולי “כיפי”, אבל אני נשאר עם משעשע). גרגרי החומוס קיבלו את השמות nutrition bits ו-roly poly poppers והעדשים קיבלו את השמות healthy stew ו-teddy bear porridge. (האמת היא שרוב השמות ה”בריאים” שניתנו כאן באמת לא מעוררים תאבון. “צלי בריא”? נו באמת, מי יאכל את זה כשהוא יכול לאכול “דייסת דובונים”?)

 

אז כאמור, בכל שבוע הילדים קיבלו אחד מהמאכלים (לעולם לא אותו מאכל מטרה שבוע אחר שבוע) כשפעם אחת הוא עם שם משעשע ופעם אחת עם שם בריא. הילדים הוזמנו לאכול כמה שבא להם ממנו ואף לקבל תוספת. החוקרים מדדו כמה מהמאכל הילדים צרכו על ידי שקילת הצלחת לפני ואחרי הארוחה.

מקור תמונה

Creative Commons by-nc-nd by Sifu Renka
אדממה? או שמא נגיסי דרקון הברקת

 

והתוצאות?

בניגוד להרבה מחקרים אחרים, את התוצאות אפשר לסכם בשורה אחת:

באופן כללי ולא מפתיע במיוחד, הילדים אכלו יותר ממאכל המטרה כשהיה לו שם משעשע, בלי קשר לאיזה מהמאכלים זה היה. כן, הילדים העדיפו את “נגיסי דרקון הברקת” על פני “פולים צמחוניים” – ומי יכול להאשים אותם?

מדובר פה בכמות שנאכלה, ולא רק בנכונות לטעום. החוקרים בדקו מה אחוז הילדים שהיו בכלל מוכנים לטעום את מאכל המטרה בכל מצב אך לא מצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות . או במילים אחרות: לתת שם משעשע לאדממה לא בהכרח תגרום לילד לרצות לטעום אותו, אבל אם הוא כבר טועם (וזה לא דוחה אותו), סביר שהוא יאכל יותר ממנה אם יש לה שם חמוד ומשעשע.

הבעיה המרכזית במחקר, עם זאת, היא הקבוצה הקטנה של הנבדקים. 36 ילדים זה לא הרבה ויכול להיות שאם היו בוחנים את זה במסגרת גדולה יותר היו מקבלים תוצאות אחרות וכן היו נמצאים הבדלים בנכונות לטעום. אבל כך או כך, המחקר הזה – קטן ופשוט – מצביע על אפשרות פשוטה מאוד להתמודד עם נאו-פוביה של ילדים בכל הנוגע לאוכל.

3 Replies to “נגיסי דרקון הברקת”

  1. מחקר משכנע (ומשעשע) שמרגיש ונשמע נכון אינטואיטיבית. ייתכן מאוד שזו נוקשות יתרה שלי, אבל אני מרגיש לא נוח עם העובדה שמכנים את האוכל לא בשמו האמתי על מנת לשכנע את הילדים לאכול. גרגירי חומוס הם גרגירי חומוס, פירה הוא פירה וכד'. הרי יש מסר חשוב מעבר לרצון שלנו לראות את הקטנטנים אוכלים בריא – המסר שלפיו אנו אומרים להם אמת, מביאים להם את המציאות כפי שהיא וכיוב'. אפשר לסדר את גרגירי החומוס על הצלחת כך שייראו כמו רכבת, אפשר ליצור מהפירה צורה של סירה וכד'. ודבר אחרון – בעיני, אין כמו דוגמה אישית. אם אבא יושב עם הילדים ואוכל בפה מלא ירקות, הרי זה רק עניין של זמן עד שגם הם ירצו לאכול לפחות חלק מהבריא-בריא הזה.

    1. הי ליאור, תודה. אני נוטה להסכים איתך שדוגמה אישית ולשים את הקלפים על השולחן זה הכי טוב, אבל עם ילדים כמו עם ילדים, לא תמיד זה עובד 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.