לינקים לכל המרבה במחיר: תוקפים את ה-DSM, מנסים להבין מה זה ADHD, מריחים סכיזופרניה וממשיכים עם מיינדפולנס

זה אולי הסיפור הכי גדול בתחום הפסיכיאטריה מתחילת השנה ובכלל בזמן האחרון – כולם יודעים שה-DSM (המדריך לאבחנות פסיכיאטריות של ארגון הפסיכיאטריה האמריקאי) הוא "התנ"ך של הפסיכיאטרים" (או, יש לומר, "התנ"ך של חברות הביטוח"). החודש יוצאת הגרסה החדשה, מספר 5, שעובדים עליה כמה שנים טובות ויש מאחוריה לא מעט ביקורת. עכשיו, ה-NIMH (המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב) מרים את הכפפה ויוצא נגד ה-DSM ושיטת האבחון שבו. המכון מכריז על פרויקט שמטרתו ליצור מערכת חלופית שתתבסס, למשל, על מחקרים גנטיים או הדמיות מוח. האם הפתרון הזה באמת יותר טוב? נראה. אבל כשמישהו מנסה לערער את ההגמוניה של ה-DSM, אני בעד.

אבחון יתר ל-ADHD – עיתון "הארץ" מביא כתבה מהניו יורק טיימס ובה מדווח שעשרים אחוז (!) מבני הנוער בארה"ב מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. אם אכן יש עליה בשכיחות ההפרעה או שזה אבחון יתר?
בהקשר זה, הנה פוסט קצר אבל חשוב של ד"ר גבריאלה בינדר שמעורר את השאלה מתי זה כן ADHD ומתי לא.

לאבחן סכיזופרניה דרך האף – אין לי מה להוסיף על הכותרת הזו.

מתי להפסיק פסיכותרפיה? – ד"ר ירדן לוינסקי מתמודד עם שאלה מאוד חשובה בכל טיפול פסיכולוגי.

האמריקאים האלו, שיהיו בריאים – אז לאמריקאים קשה להתמודד עם זה שבבתי הספר מלמדים את הילדים להשתמש במילים כמו "ואגינה" או "פין", רחמנא ליצלן. (גם לא במסגרת תכנית למניעת הטרדות מיניות, כן?)

תפקידה המועיל של הימנעות – ג'וזף לדו, מבכירי חוקרי המוח הפעילים היום, כותב בניו יורק טיימס על תיאוריה ומודל שמנסים להתמודד עם האופן שבו הימנעות מהדבר שמאיים עלינו יכולה דווקא לעזור במקרי חרדה.

השפעתה של טראומה – בכתב-העת של הסתדרות הרופאים מדווח על מחקר שמצא שגברים שפונו מגוש-קטיף נמצאים בסיכון מוגבר לסכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב.
בעיתון "הארץ" מדווח על כך שחיילים שהינם דור שני לשואה פיתחו מנגנון שהגן עליהם מפני פוסט-טראומה.
ולעומת זאת, מחקר שבדק ילדים שנשלחו מפינלד לשבדיה במלחמת העולם השניה, כדי שלא ייאלצו להתמודד עם זוועות המלחמה. התברר שדווקא הילדים שנשלחו לאיזור ללא המלחמה היו בעלי סיכון גבוה יותר לסכרת , מחלות לב והפרעות נפשיות.

Beauty is in the eye of the beer holder – תודו שהשם של המחקר הזה משעשע. ובכן, מסתבר שכשאנחנו שתויים, אנחנו חושבים שאנחנו יפים יותר. עד כאן, לא מפתיע. אבל מסתבר שכשאנחנו חושבים שאנחנו שתויים, אז אנחנו גם חושבים שאנחנו יפים יותר. (מה שאותי מעניין הוא איך יוצרים פלסבו לאלכוהול)

ולסיום, בפוסט הקודם התחלתי עם כמה מילים וקישורים על מיינדפולנס. בשבוע שעבר הגיע לארץ ג'ון קבאט-זין, ליום עיון וסדנאות בנושא. קבאט-זין, ביולוג מולקולרי, שכונה ע"י אחד ממארגני הכנס "אבי המיינדפולנס החילוני", פעל ופועל רבות כדי לקרב בין הפרקטיקה הבודהיסטית הזו לבין המיינסטרים של הרפואה המערבית, ובהצלחה גוברת. יום העיון היה מעניין מאוד, ועוד יותר מכך הסדנה שנערכה למחרת והייתה, ובכן, חוויתית מאוד (דמיינו 200 איש, לפחות, באמצע בית חולים תל השומר, הולכים בקצב של צעד לדקה בערך, בעיניים עצומות, הלוך וחזור). אני עוד מתכוון לכתוב משהו יותר ומפורט על המחשבות שלי בנושא, אבל בינתיים, אני אשים כאן הרצאה שנתן קבאט-זין בדראטמות'. כן, זה כמעט שעתיים. זה לא הופך את זה לפחות מומלץ.

6 Replies to “לינקים לכל המרבה במחיר: תוקפים את ה-DSM, מנסים להבין מה זה ADHD, מריחים סכיזופרניה וממשיכים עם מיינדפולנס”

  1. תודה, כרגיל, על פוסט עשיר ומחכים מאוד. נראה שהלינק להרצאה של קב"ט המודעות לא עובד.

  2. היי ערן, קראתי הרבה בבלוג שלך מכיוון שלאחר שנים רבות של בריחה מהחלטה ללכת ללמוד פסיכולוגיה, החלטתי שאין מנוס, שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, להיות פסיכולוגית קלינית, ושאני לא רואה את עצמי בשום תפקיד או לימודים אחרים.

    עזרת לי לגבש את ההחלטה ולהיות שלמה איתה ב100%. ותודה לך על כך 🙂

    רציתי לבקש פרטים על ההתמחות על מנת לקבל את ההסמכה. אולי פיספסתי וזה קיים בבלוג, במקרה כזה אסתפק בקישור. אם לא פירטת על זה, תוכל לעשות את זה בפוסט, אני מניחה שרבים מתעניינים בזה. ותוכל גם להסתפק בכמה מילים.. פה בתגובה.

    לפי מה שקראתי ההתמחות נמשכת במשך שנתיים, והיא צריכה להתחלק לשנה אחת במסגרת אישפוז ושנה אחת במסגרת מרפאה. ולפי מיטב הבנתי, בסיום ההתמחות ישנם מבחנים שקובעים האם אתה מקבל את ההסמכה או לא.

    אשמח אם תתקן אותי אם אני טועה, ובכללי אם תוכל להרחיב על כל ההתמחות :)))

    1. הי לילך. אני שמח שיכולתי לעזור לך להתגבש ומקווה שתהיי מרוצה מההחלטה הזו.

      לגבי ההתמחות, את צודקת שלא פירטתי על זה בבלוג ואולי כדאי להוסיף על זה פוסט. בינתיים אני יכול לומר שהמידע שלך לא מדויק ולצערי אולי תופתעי לרעה מהמצב בפועל.

      על מנת להיות פסיכולוגית קלינית את צריכה לעשות תואר ראשון ואז תואר שני בקלינית, זה ידוע לך. לאחר התואר יש התמחות שגם אותה את מכירה אבל ההתמחות לא נמשכת שנתיים אלא ארבע שנים. אמנם, על הנייר, ההתמחות יכולה להימשך שנתיים כמו שכתבת (שנה במסגרת מרפאה ושנה במסגרת אשפוזית) אבל זה פשוט לא קיים בשטח (אולי במקומות בודדים). בפועל ההתמחות נמשכת ארבע שנים במסגרת של חצי משרה (תיאורטית, בפועל עובדים קצת יותר). עושים שלוש שנים במסגרת מרפאה ועוד שנה במסגרת אשפוזית. צריך גם לקחת בחשבון שלא מתחילים התמחות מיד עם סיום התואר השני, בדרך כלל, כי לוקח זמן לסיים את התזה וגם לוקח זמן למצוא תקן פנוי להתמחות (יש גם אנשים שעושים שלוש שנים מרפאה ואז מחכים למצוא מקום אשפוזי…).

      בסוף ההתמחות אכן יש בחינה שבסופה מקבלים את ההסמכה. אבל אפשר גם להתחיל לעבוד באופן פרטי (תחת הגבלות ודרישות מסוימות) אחרי שנתיים בהתמחות.

      מקווה שזה עונה לך ומקווה שזה לא מרפה את ידייך. זה מסלול לא פשוט ולא רק מהסיבות הלוגיסיטיות הנ"ל, אבל הוא מיוחד, מרתק ומלמד מאוד. תרגישי חופשי לחזור עם שאלות ספציפיות על ההתמחות (אפשר גם דרך עמוד הצור קשר).

  3. שוב תודה ערן, מובן שזה לא בשורה משמחת, אך כמו שכבר אמרתי, שנים של בריחה, היו מהסיבות הללו, שהדרך ארוכה, וללא שום הבטחה.. אולי בכלל לא אצליח להכנס לתואר שני. וגם אם כן, השעון שלי כבר מתקתק ממזמן, ואני רק בהתחלה. (דווקא בגלל כל נסיונות הבריחה)

    בכל אופן, נראה לי שהכי נכון בשבילי זה לא לרוץ כל כך רחוק עם כל הבדיקות והשאלות. עדיף לעשות הכל שלב שלב 🙂

    שאלה אחת נוספת, שאולי תוכל לעזור לי, קראתי דעות חלוקות בנושא פרופיל 21. האם אתה יודע, אם אדם בעל פרופיל 21 יכול/ אינו יכול לקבל את הרשיון ?!

  4. הקשר היחידי שמצאתי מהקריאה ברחבי האינטרנט, זה שמשרד הבריאות נותן את הרשיון. אבל תודה בכל אופן 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.