לקרוא על הספה: שנה חדשה, עסק חדש, קישורים חדשים

הבטחתי לכם חדשות משמחות
בסוף הפוסט הקודם הבטחתי חדשות משמחות והנה הן כאן. קצת יותר משלושת אלפים ושבע מאות ימים עברו מאז נכנסתי לראשונה לאוניברסיטה כדי ללמוד פסיכולוגיה, ועכשיו התחלתי ליישם סוף סוף באופן עצמאי את המטרה שבשבילה עשיתי את זה. או במילים אחרות, פתחתי קליניקה פרטית. על הקליניקה ועלי תוכלו לקרוא באתר שמוקדש לה ואם אתם מכירים מישהו מחפש פסיכולוג במרכז תל אביב – לילדים או למבוגרים – אשמח אם תחשבו עלי.

ובתזמון מושלם, ביקורת על המחירים שגובים פסיכולוגים
לפני כשבועיים, בטורו במוסף הארץ, כתב אלון עידן על המחירים החזיריים שלוקחים הפסיכולוגים ובשביל מה? בשביל להקשיב ולהיות אמפתיים. אני לא נוהג לקרוא את עידן בדרך כלל והפעם חרגתי ממנהגי רק בשביל להתרגז. נכון, אפשר לומר שהוא לחץ על עצבים רגישים אצלי ואצל עמיתיי. אבל אפשר וצריך גם לומר שהתפיסה שלו את העבודה שלי מוטעית מאוד. נראה שהוא לא מבין את מידת ההשקעה הנדרשת מהפסיכולוג, לא רק מבחינה כלכלית (הוצאות החזקת העסק) אלא בעיקר מבחינה רגשית ומנטלית. (ודונט גט מי סטארטד על הקנטרנות של התלונה על כך ששעה טיפולית נמשכת חמישים דקות). אין לי חשק (או זמן) לכתוב תגובה מפורטת ובחרתי להביא כמה תגובות שפורסמו מאז הטור ומסכמות את העניין די טוב:

* משפטן זועף מתייחס לזווית הכלכלית של העניין

* למה כן לשלם לפסיכולוג – מאמר דעה של טל ניב בעמוד הדעות של הארץ

* אלון עידן חושף את פרצופם האמיתי של הפסיכולוגים -הבלוג של דני בר-און

* פסיכולוגים מגיבים לאלון עידן – מספר מכתבים שנשלחו למערכת הארץ.

וזהו.

בואו נדבר על תרופות פסיכיאטריות
באתר פסיכולוגיה עברית פורסמה סדרת מאמרים על תרופות פסיכיאטריות המנסה להטיל ספק ביעילותן וברמת הבטיחות בשימוש בהן בטווח הארוך. שלושת המאמרים הראשונים סוקרים שלושה ספרים: הראשון על יעילותן של תרופות נגד דכאון לעומת פלסבו; השני מדבר על המודל (השגוי, לדעת הסופרת) לפיו מפותחות התרופות; והשלישי עוסק בהשפעה ארוכת הטווח של התרופות. ולסיום, החלק הרביעי של הסדרה שמסכם אותה ומביאה את דעתה של הכותרת על המצב.

עוד בעניין תרופות, פסק דין מסוף השנה שחלפה גזר על חברת ג'ונסון וג'ונסון פיצויי ענק לאחר שהואשמה בהטעיית הציבור באופן שבו שיווקה תרופה אנטי-פסיכוטית.

ילדים, הישמרו לכם משרלטנים
בבלוג המומלץ "לולאת האל" כותב תומר פרסיקו על סדנאות לשינוי פסיכולוגי בשם "שקוף", שמנוהלות על ידי אחד', גידי דבוש. כהרגלו, פרסיקו נותן זווית מעניינת על הנושא ואני ממליץ לכם ללכת גם לקרוא את התחקיר המקורי.

פינת ה"אני רוצה את זה"
"פסיכואנליזה" – הקומיקס!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.