הי.
שבו, תרגישו בנוח.
תשתו משהו?
לחצו על כפתור השמע, זה ליווי נחמד לפוסט הראשון.
[audio:http://www.alhasapa.com/wp-content/uploads/2009/12/Everything-Reminds-Me-Of-My-Therapist.mp3]
ברוכים הבאים ל"על הספה", עוד בלוג מבית היוצר שלי. תכף אסביר מי אני, למי שלא יודע, אבל קודם כל – מה זה "על הספה"?
ובכן, על הספה הוא בלוג שעניינו נושא אחד אך רחב מאוד – פסיכולוגיה. פסיכולוגיה הוא נושא שמעניין אותי מאוד. זה לא רק המקצוע שבחרתי לעסוק בו, זה גם תחום מלהיב שנוגע ב(כמעט) כל דבר שאנחנו עושים או חווים בחיים. אני חושב שלרוב, כשאומרים "פסיכולוגיה", באופן אוטומטי המוח מצייר תמונה של חדר בעל ריהוט עץ כהה וכבד, מדפים עמוסי ספרים, כורסת עור, ספה, שולחן בין הכורסה לספה עליו מונחת קופסת טישואים, אדם מבוגר בעל סבר פנים חמור אך אמפתי היושב על הכורסה ואוחז פנקס ועט, ואדם אחר השרוע על הספה במבט חולמני. או משהו בקווים הכלליים האלו.
אבל הפסיכולוגיה היא הרבה יותר משני אנשים היושבים בחדר ומדברים. הפסיכולוגיה היא גם חבורה של אנשים היושבים בקבוצה ומדברים. או אנשים שמדברים דרך משחק סוער בחיילי צעצוע.
והפסיכולוגיה היא בכלל הרבה יותר מאנשים המדברים כחלק מטיפול. הפסיכולוגיה נמצאת שם כששני אנשים יושבים על הבר ומדברים על השבוע שנגמר. או כשאדם נכנס לראיון עבודה. או כשאתם מתחילים עם הבחורה ההיא שסוף סוף היה לכם האומץ לדבר איתה. או כשאתם קוראים ספר. או…
אני לא רוצה לגלוש. נראה לי שהרעיון מובן. אני מאמין שכבני אדם הפועלים בתוך סביבה בין-אישית ותוך-אישית במקביל, אנו מושפעים מאינספור גורמים שאת חלקם אנחנו מבינים וחלקם לא. ולחלקם אנחנו בכלל לא מודעים. אני מוצא את השאלה למה אנחנו עושים את זה? מרתקת. למעשה, זו השאלה שהובילה אותי ללימודי הפסיכולוגיה מלכתחילה. ולשם כך פתחתי את הבלוג הזה. כדי לשתף את כל מי שיתעניין במה שיש לפסיכולוגיה – על שלל גווניה – לומר על השאלה בעלת התשובה החמקמקה הזו.
אני אכתוב כאן על כל מה שמעניין אותי בפסיכולוגיה. ומכיוון שאני די סקרן ובעל טעם אקלקטי לא רק במוזיקה אלא גם בדברים אחרים, אני מתכוון לכתוב פה על שלל נושאים. החל מפסיכואנליזה קלאסית, דרך פסיכולוגיה קלינית בת זמננו, עבור בפסיכולוגיה אבולוציונית, דרך מחלף הפסיכולוגיה החברתית, חזרה בכביש הנוירולוגיה וכלה בפסיכולוגיה וטכנולוגיה.
למי הבלוג מיועד?
זו השאלה הראשונה שחשבתי עליה כשהחלטתי לפתוח את הבלוג. התשובה, לשמחתי, הגיעה די מהר. הבלוג מיועד לכל מי שסקרן לגבי פסיכולוגיה וחקר המוח, איך היא נוגעת בחיי היומיום ומה השאלות שכל זה מציב בפנינו. לא חובה להיות סטודנט לפסיכולוגיה או איש מקצוע בשביל לקרוא פה. נהפוך הוא, המטרה שלי היא להנגיש את עולם המושגים הפסיכולוגי שלעתים מרגיש עמום (שלא לומר מנוכר).
רגע, ומי אתה בכלל?
ובכן, קוראים לי ערן כ"ץ ((לא, אני לא מחזיק בשיא גינס לזכרון)). בימים אלו אני כותב את עבודת המאסטר במסגרת התואר השני בפסיכולוגיה קלינית של הילד. את התואר הראשון עשיתי במסלול למדעי המוח של אוניברסיטת תל אביב. כשאני לא מתעסק בפסיכולוגיה, אני כותב עם זוגתי עידית את בלוג הבישול "אוכל זה טעים" ומדי פעם גם את הבלוג "לטאת האמבט". תוכלו לקרוא עוד קצת עלי ועל הבלוג גם בעמוד האודות.
בתור פוסט פתיחה אני חושב שזה מקום טוב לסיים בו. תמשיכו לבקר, אוטוטו יעלה פה הפוסט הראשון בסדרה שתחשוף כל מה שצריך לדעת על מסלול הלימודים בדרך אל הקליניקה, ועוד דברים טובים אחרים. אם תרצו להתעדכן ברגע שיש פוסט חדש תוכלו להירשם לעדכוני RSS או לרשימת התפוצה במייל.
וקטנה לסיום: הבלוג עדיין לא מושלם ואני אשמח לשמוע כל הערה/הארה בנוגע לעיצוב, פונקציונליות, באגים וכדומה. תרגישו חופשי לפנות אלי דרך התגובות או בצורה ישירה. כמו כן, הבלוג ישמח לארח פוסטים אורחים – תרגישו חופשי ליצור איתי קשר.
מזל טוב לבלוג החדש! ללא ספק אבוא לבקר והרבה (תחום שמאוד מעניין אותי).
בהצלחה ושבוע טוב
נטלי
בדרך לעוד בלוג מוצלח 🙂 תתחדש!
.-= הblog האחרון באתר של עידית: תפריט החורף החדש ברפאל =-.
מת על מה שעשית עם המקום. בהצלחה!
.-= הפוסט האחרון באתר של נמרוד אבישר: אמת וכפירה, אושר וחירות, כפיה ואמונה – למה קירקגור חשוב? =-.
רעיון נהדר, ושיר פתיחה נהדר לפחות באותה מידה. איחלתי לפסיכולוג בהצלחה בהמשך דרכו 🙂
.-= הפוסט האחרון באתר של trischi: רשמים מהמלחמה בזומבים =-.
אחלה עיצוב…מזל טוב ושיהיה המון בהצלחה יקירי!
בהצלחה עם הבלוג החדש ומזל טוב
נחמד להתחיל את העשור עם כזה דבר חדש
בטח שיהיה מעניין תמיד כיף לקרוא אותך
מחכה כבר לפוסט הראשון
מזל טוב ובהצלחה!
.-= הפוסט האחרון באתר של מרגוליס: מישהו שומע אותי? =-.
אני לומדת משהו דומה אך שונה (פסיכותראפיה גופנית), ובין אם זה בתחום שלך או שלי, לי מאוד חסרה כתיבה בעברית על פסיכולוגיה ועל טיפול על כל שאלותיו התלבטויותיו והשלכותיו, אז אני מבטיחה מראש שאבוא לבקר די הרבה.
בהצלחה עם הבלוג.
תתחדש ובהצלחה!
היי
שוב אני
ויש לי עוד נושא מעניין
ה"דרך הייסורים" via doloroza שצריכים בוגרי תואר ראשון לעבור אם הם רוצים להתקבל לתואר שני(מתאם{יותר מפעם אחת לפעמים}, ראיונות בכמה מוסדות , )
האם לדעתך המתאם משקף את היכולת של המועמד להמשך לימודים?
האם לדעתך ישנה דרך לפשט את תהליך הקבלה ללימודים?
האם אתה בעד כל התהליך או שלדעתך זה קצת מוגזם?
האם אתה יכול להשוות את התהליך לימודי פסיכו כאן ובארצות אחרות כמו ארצות הברית ?
המון שאלות
אחכה לקרוא את התשובות
עלמה
עלמה – את שואלת שאלות מצוינות. בשבועות הקרובים יעלו פוסטים שידברו על דרך החתחתים הזו של המתא"ם והראיונות האישיים, מקווה שהם יענו על השאלות שלך. ואם לא, את מוזמנת לפתוח שם את הדיון 🙂