קצר: תגובת מועצת הפסיכולוגים בדבר מתן טיפול ע"י פסיכולוג שאינו מומחה

לפני כחודשיים כתבתי פוסט העוסק בחלוקת התפקידים בין הפסיכולוגים השונים ובעיקר בשאלה האם יש לאפשר לפסיכולוגים שאינם פסיכולוגים קליניים להציע טיפול פסיכולוגי. בעקבות הפוסט הזה ובעקבות כמה דיונים מעניינים בפורום לימודי פסיכולוגיה בתפוז (בין השאר על פסיכולוגית מתחזה) החלטתי לפנות בשאלה למועצת הפסיכולוגים ולנסות להבין מה עמדתה בעניין.

לפני כן, רק כדי להזכיר, הנה סקירה קצרה של המצב:
חוק הפסיכולוגים הוא זה המסדיר את עבודת הפסיכולוג בארץ והוא כולל סעיף קטן שמעורר סערה, סעיף 9ב' שאומר:

לא יתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג קליני, ולא יתן פסיכולוג קליני טיפול כאמור למי שיש לסבלו רקע אורגני או חשד ברקע אורני, אלא לאחר שרופא בדק אותו בסמוך לתחילת הטיפול וקבע את הטיפול הרפואי הדרוש לו.

או במילים אחרות, מי שאינו פסיכולוג קליני (סיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית והתמחות קלינית) אינו אמור להציע טיפול פסיכותרפויטי. זה נכון שקשה להגדיר טיפול פסיכותרפויטי וזו הבעיה האמיתית, אך עד שיפתרו אותה נשאלת השאלה מה דינם של כל מי שמציעים טיפולים ואינם פסיכולוגים קליניים מומחים?
בעקרון אפשר לחלק את האוכלוסייה שלגביה השאלה הזו נשאלת לשלוש קבוצות:

  • פסיכולוגים מומחים שאינם קליניים: אלו הם פסיכולוגים שסיימו תואר שני בפסיכולוגיה אך לא במגמה קלינית (כמו פסיכולוגיה התפתחותית, למשל) או במגמה קלינית אך ביצעו התמחות שאינה קלינית (התמחות חינוכית או התפתחותית).
  • פסיכולוגים שאינם מומחים: אלו הם מי שסיימו תואר שני בפסיכולוגיה (בכל מגמה שהיא) אך לא ביצעו התמחות.
  • מטפלים שאינם פסיכולוגים: מצד אחד מדובר באנשים שלמדו טיפול מסוג אחר, כמו טיפול בהבעה, טיפול בבעלי חיים, עבודה סוציאלית וכו' ועוסקים בטיפול בהתאם ללימודיהם והסמכתם. מצד שני מדובר באנשים שלא למדו תחום טיפולי בצורה מסודרת אך מציעים את שירותיהם בכל זאת.

    הסעיף הזה מעורר את חמתם של אנשים רבים שרואים בו עדות לכך שהפסיכולוגים הקליניים יושבים להם במגדל השן ולא מוכנים לתת לאף אחד לנגוס להם בפרנסה הנוחה שלהם. אם תשאלו אותי, אז זה רחוק מהאמת, וכבר עמדתי על היתרונות והחסרונות של פתיחת אפשרויות הטיפול גם לפסיכולוגים שאינם מומחים בפסיכולוגיה קלינית. על רגל אחת, אני לא חושב שיש מניעה לאפשר לפסיכולוגים מומחים לטפל בתחום התמחותם. כפי שכתבתי בפוסט ההוא:

    לדעתי יש מקום לכולם, בתנאי שכל אחד יתמקד בתחום שבו הוא בחר לעסוק ואותו הוא יודע לעשות הכי טוב. הרי לא תרצו שפסיכולוג קליני שלא למד את האנטומיה של מערכת העצבים יטפל באדם שראשו נפגע בתאונה. אם אדם כזה יגיע אלי לטיפול, אני אכיר בכך שאין לי את הידע והנסיון שיאפשרו לי לעזור לו ואפנה אותו לפסיכולוג שיקומי. על אותו משקל אני לא מעוניין שאדם בעל הפרעת אישיות עמוקה יטופל על ידי פסיכולוג ארגוני, למשל.

    אך זה מוגבל לפסיכולוגים מומחים, שביצעו התמחות וסיימו אותה בהצלחה. אני לא חושב אותו דבר על פסיכולוגים שאינם מומחים, למשל (שלא לדבר על כל אותם אנשים שקמים בבוקר בהיר אחד ומחליטים להיות "מטפלים ב…" או "מאמנים ל…")

    הנושא הזה מסובך, ועניין אותי לדעת מה עמדתה של מועצת הפסיכולוגים בנושא, שכן למועצה זו יש ויהיה תפקיד חשוב מאוד בעיצוב החוק החדש, אם וכאשר החוק ישונה. לא מזמן התבשרנו שפרופ' יואל אליצור ימונה ליו"ר המועצה והוא נחשב כמי שתומך בפתיחת אפשרויות הטיפול לפסיכולוגים שאינם קליניים. בתחילת פברואר (לפני המינוי של אליצור) פניתי למועצה בזו הלשון:

    שלום.

    ראשית אני רוצה לציין שאני לא מבקש להתלונן על מישהו ספציפי, אלא לברר נושא שמטריד אותי ואני שומע עליו דעות חלוקות. קראתי את חוק הפסיכולוגים ואני חושב שאני מבין היטב את מה שהוא אומר, אבל עדיין אני שומע דעות סותרות ולכן חשוב לי להבין מה עמדת הסתדרות הפסיכולוגים בנושא, בתור גוף מקצועי.

    העניין הוא שאני נתקל באנשים שאינם פסיכולוגים קליניים אך עדיין מציעים את מרכולתם כ"טיפול נפשי" או "טיפול פסיכולוגי". חלקם הם אמנם פסיכולוגים, אך לא קליניים (למשל, מישהי שלמדה פסיכולוגיה חברתית או מישהו שלמד פסיכולוגיה תעסוקתית, ולאחר מכן למדו קורס בפסיכותרפיה או משהו בסגנון). למיטב הבנתי, לפי החוק רק אדם שהוא פסיכולוג קליני מוסמך (דהיינו, למד פסיכולוגיה קלינית וביצע התמחות קלינית) יכול להציע טיפול פסיכולוגי.
    ברור לי שיש פה בעיה עם הגדרות, כמו מה זה טיפול פסיכולוגי ומה זה לא. אבל עדיין, זו סוגיה שלדעתי צריכה להפטר. קצת מטריד אותי שאני, כפסיכולוג קליני בהתהוות, צריך לעשות תואר ראשון, תואר שני וארבע שנות התמחות, בזמן שאנשים אחרים עושים תואר ראשון ושני ומציעים, לכאורה, את אותו שירות שאני מציע.

    אני יכול, כמובן, לתת דוגמאות ספציפיות אם תבקשו, אבל אני לא מבקש להתלונן על מישהו ספציפי אלא להאיר נקודה בעייתית שאני בטוח שמטרידה לא רק אותי.

    בתגובה נמסר לי שהמועצה תתכנס במרץ ואקבל תשובה, ואכן הם לא שכחו אותי וקיבלתי את התשובה הבאה:

    בהמשך להתכתבות עמך, ערכה ועדת האתיקה בישיבתה מיום 5.3.10 דיון בפנייתך. להלן תשובתנו:
    פסיכולוג באשר הוא אמור לעסוק בהתערבויות פסיכולוגיות בהתאם להתמחותו, הכשרתו ומיומנויותיו. אתה מוטרד כי כפסיכולוג קליני בהתהוות אתה צריך לעשות תואר ראשון ושני וארבע שנות התמחות. אינך צריך להיות מוטרד בהשוואה לפסיכולוגים אחרים מהתמחויות אחרות, כי תנאים אלו חלים על כל הפסיכולוגים העושים התמחות.

    הויכוח באשר לאבחנות בין "טיפול נפשי", "טיפול פסיכולוגי", ו"פסיכותרפיה" מעסיק את הקהילה המקצועית אך אינו סותר את העובדה שציינו בהתחלה כי כל הפסיכולוגים עוסקים בהתערבויות פסיכולוגיות.

    ומכאן כאשר אתה שואל על-כך שפסיכולוג שלא למד פסיכולוגיה קלינית ולא התמחה בפסיכולוגיה קלינית האם יכול להציע שירותיו בטיפול פסיכולוגי, הרי שתשובתנו כפוף לנאמר תהיה חיובית. כלומר פסיכולוג שהתמחה, עבר הכשרה, בטיפול ו/או בהתערבות מקצועית אחרת, (אבחון, הדרכת הורים, ייעוץ וכד') אותם הוא מציע והוא מיומן באלו, הרי שאין מניעה שיעשה זאת.

    בברכה,
    ד"ר רבקה רייכר-עתיר
    יו"ר ועדת האתיקה
    הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

    מה אני מבין מזה? שקודם כל הם כנראה לא קראו בעיון את השאלה שלי, או שאני ניסחתי אותה בצורה לא ברורה, כי הם ענו לי רק לגבי פסיכולוגים מומחים שאינם קליניים. לפחות אני מבין מכך שהם תומכים בכך שפסיכולוגים מומחים יעניקו טיפול נפשי, ולא רק הקליניים, תוך כך שהם מכירים בקושי של הגדרת הטיפול הנפשי. מצד שני, לא קיבלתי תשובה לגבי פסיכולוגים שאינם מומחים ובכל זאת מציגים עצמם ומוכרים עצמם כנותני שירות פסיכותרפי. אני אנסה לחדד את זה מולם ולראות מה תהיה התגובה, וכמובן שאעדכן כאן.

  • 10 Replies to “קצר: תגובת מועצת הפסיכולוגים בדבר מתן טיפול ע"י פסיכולוג שאינו מומחה”

    1. תשובתם של הסתדרות הפסיכולוגים צורמת לי לעין- היא למעשה נותנת לגיטימציה לכל אדם שלמד סוג מסויים של פסיכולוגיה לעבור רק קורס (אחרי שסיים 2 תארים) לאותה התמחות שהוא חפץ. לאחר סיומו יוכל להציע את שירותיו, בעוד שאתה לדוגמא עושה גם 4 שנות התמחות במקום קורס ומציע אותו שירות.
      בעקבות זאת יהיו לא מעט פסיכולוגים לא מומחים בשוק והנזקים בעתיד של מטופליהם עלולים להיות מסוכנים.

    2. זה ממש מוזר לי שאתם מדברים ככה.
      כאילו שההכשרה באמת מוציאה מישהו מוכן לעולם… כאילו שבה אפשר לתלות חסינות של המטפל מטעויות.
      נדמה לי שיש בכך משהו לא מאוזן, הרי הלימודים לא מפסיקים ברגע שיש לך תעודה, או אישור לטפל. להיות מטפל זה תהליך בלתי פוסק. מחדלים וטעויות "הרסניים" הם לא תוצאה בלעדית של הכשרה "לא מספקת".
      סתם, חשבתי שכדאי שזה יאמר פה, בדיון…
      שבוע טוב 🙂

      1. עדיה – איפה נאמר כאן שההכשרה מונעת טעויות של המטפל? איפה נאמר שההכשרה היא מנגנון המספק בטחון מלא שמי שעבר אותה יהיה מטפל מושלם וחף מטעויות?
        זה לא נאמר כלל.

        מה שנאמר הוא שיש חשיבות לתהליך ההתמחות ולתהליך שאדם עובר במהלכו. איך אפשר להשוות בין מי שסיים ארבע שנים של התמחות אינטנסיבית, שבמהלכה הוא טיפל בעשות אנשים תחת הדרכה צמודה, לבין מי שלא עשה זאת? הרי לא פעם אומרים שמה שקובע הוא הנסיון של המטפל, ומהי ההתמחות אם לא רכישת נסיון בצורה מדודה ותוך כדי ליווי מקצועי?
        זה ברור שאין בתהליך ההתמחות הבטחה שהמטפל יהיה מטפל מושלם (והרי אין דבר כזה) אבל תחשבי על זה כך: אדם שחולה חס וחלילה בסרטן מסובך, האם זה לגיטימי שיילך לרופא שאומר שהוא "רופא לסרטן" אך למעשה מעולם לא התמחה בתחום זה?

    3. אני תומכת שכן יפתחו את הדלתות למי שלמד פסיכולוגיה טיפולית כגון פסיכולוגיה שיקומית, רפואית , חינוכית התפתחותית כל אלה אשר עושים סטז' (פרקטיקום ) ובמהלכו מטפלים תחת הדרכה מהשגחה כמובן.
      כמובן אלה לא כוללים את התחומים בפסיכולוגיה כמו חברתית, אירגונית , קוגניבית וכו מכוון שאלה לא עושים סטג' (פרקטיקום) ולמייטב הבנתי לא למדו קורסים חיוניים כמו פסיכופתולוגיה , אטיקה בטיפול וכו…

    4. הי ערן. זה לא נאמר. אבל בהחלט התרשמתי שהדיון לא מאוזן. רציתי לתת קונטרה מאזנת.
      לא צריך להתרגש, אני לא איזה היפית שחושבת שאם מישהו זקוק להתערבות דחופה, אז אפשר לשלוח אותו גם לפסיכואנליטיקאי שאוהב את ביון כי הכותרת, וההכשרה לא אומרות כלום…
      פשוט היה נראה לי שאולי שכחתם עד כמה להיות מטפל זה יותר מכך, במסגרת הדיון הנ"ל בלבד, כמובן…
      כי מחוצה לו- מאיפה לי…
      🙂

      1. אוקי, אני מקבל את שאולי הדיון נשמע לא מאוזן.
        בכל מקרה, חשוב לי מאוד להסביר שממש לא נראה לי שמטפל זה בסך הכל הדיפלומה שעל הקיר שלו. לפני זה וחשוב מזה הוא הרבה יותר מכך. אבל באותה מידה, מטפל הוא לא רק מי שיש לו "גישה טובה לאנשים", נניח.

    5. אני חייב להוסיף משהו לדיון….

      קיימת השאלה העקרונית באשר למה נכון כפי שערן העלה אותה, ומי צריך לטפל במה.

      עם זאת, בתור סטודנט לפסיכולוגיה קלינית, אני לא מרגיש שאני צריך להתבייש בכך שאני מתרעם על כך שיפתחו את תחום התעסוקה שלי לכל בוגר תואר שני בפסיכולוגיה.

      בתור סטודנט לתואר שני קליני, אני עובר מסלול קבלה, לימודים הכשרה והתמחות ארוכים וקשים. החלטה האומרת שכל בוגר יוכל לטפל בהכל, מרוקנת מתוכן את החשיבות של המסלול שאני עובר. אדרבה, אם ישנם קיצורי דרך, זה לא הוגן "להעניש" דווקא את מי שעושה את מהסלול המלא והקשה יותר.

    6. ידידי, זה שהחליטו לפני 60 שנה לחבר את הפסיכולוגיה הקלינית למסלול אקדמאי שאמור להכשיר חוקרים ולא מטפלים אומר דרשני. זה שבתי ספר לפסיכותרפיה מקבלים פסיכולוגיים קלינים מומחים מעלה את השאלה למה הכשירו אותם אם אחרי 10 שנים של הכשרה הם עוד צריכים ללכת לבי"ס לפסיכותרפיה.
      תקראו בגליון "שיחות" האחרון את מאמרו של עמנואל ברמן בנושא ותבינו שאתם שחקנים בתיאטרון אבסורד של אינטרסנטים שונים ומשונים.
      ואם לא הבנת – מה שענו לך הוא שמי שהוכשר כפסיכותרפיסט יכול לעבוד כפסיכותרפיסט – מה לא ברור כאן?
      ואם אותו אחד ירצה גם לעשות פסיכודיאגנוסטיקה אז כנראה שהוא יצטרך להיות פסיכולוג קליני.
      ראו מאמרו של פרויד (בספר הטיפול הפסיכואנליטי) על שאלת האנליזה בידי מי שאינם רופאים – המאמר רלוונטי היום בדיוק באןותה מידה לגבי שאלת האנליזה בידי מי שאינם פסיכולוגיים קליניים.
      וכל הכבוד על האתר המושקע.

      ירון

    7. מבינה את התסכול שהועלה ע"י ירון.
      מאידך העולם נפתח לאסכולות טיפול שונות ולא פחות מוצלחות.
      מאוד מזדהה עם האמירה,שהלימוד אינו מסתיים עם סיום ההתמחות.
      אבל יש משהוא בסיסי,שאנחנו לעיתים נוטים לשכוח:
      העבודה היא של המטופלים-אנחנו לא הומניפוטנטים,
      בואו ניתן להם לבחון בעצמם,מהוא המטפל שטוב עבורם…
      התוארים הם לא מה שקובעים אם הטיפול יניב תוצאות רצויות למטופל…

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.