המתמחים בפסיכולוגיה מצטרפים למאבק

כבר שבועיים שהארץ מתמלאת ברוחות של שינוי. זה מרגש, באמת. סוף סוף אנשים יוצאים, בהמוניהם, מהבית לרחובות כדי לומר שדי, נמאס. בהתחלה נמאס מעלויות הדיור, ועכשיו נמאס מכל כך הרבה דברים שכולם – לדעתי – קשורים זה לזה בעבותות של יוקרה. החיים פה יקרים מאוד, ולא באופן פרופורציונלי ליכולת ההשתכרות. וכך, מי שממש יש לו הרבה נהנה מהכל, ומי שיש לו קצת נאלץ לכרוע תחת הנטל. על מי שאין לו בכלל כבר לא מדברים.

כשהמאבק התחיל הסתכלתי מהצד בעינים נפעמות. לא הלכתי לבקר ברוטשילד, לא עברתי לאוהל. כן הלכתי להפגנה הגדולה והמרשימה במוצאי שבת (מחר יש עוד אחת – תבואו?). אבל אמש הייתי שם, כחלק מהתעוררות של המתמחים בפסיכולוגיה שהחליטו להצטרף למאבק.

כמו שאני רואה את זה, המאבק של המתמחים בפסיכולוגיה מכיל שתי פנים הקשורות זו לזו:
ראשית, המאבק הוא אישי ונוגע לתנאי העבודה כמתמחים. זה מתחיל מכך שקשה מאוד למצוא מקומות התמחות (בעיקר התמחות קלינית) וממשיך לכך שאחרי שכבר מוצאים מקום, העבודה היא על הנייר חצי משרה, אך בפועל עובדים יותר ומקבלים פחות. מתמחה ממוצע בפסיכולוגיה הוא אדם בשנות השלושים בחייו, אחרי לפחות 5 שנות לימודים של תואר ראשון ושני). זה לא גיל שאפשר להסתדר בו עם משכורת של 2,500 ש"ח לחודש.

שנית, זה מאבק ציבורי. ואסור להפריד בין השניים. השירות הפסיכולוגי הציבורי בארץ נמצא במצב רע. היעדר תקציבים מתאימים הולך ומייבש את התחנות לבריאות הנפש שמטרתן להעניק לכל אזרח טיפול פסיכולוגי בחינם (או ממש בזול). היעדר התקציבים מתבטא גם בכך שאין מתמחים, אך גם במקומות נוספים כמו איכות המרפאות (כולל ציוד) והשכר שמקבלים פסיכולוגים מומחים שעובדים במרפאות. שלא לדבר על זמני ההמתנה הארוכים שהמטופלים נאלצים לסבול. כל זה פוגע מן הסתם בשכבות החלשות, קודם כל, ואחר כך גם בשכבות מעמד הביניים שלא תמיד יכולות להרשות לעצמם לפנות לטיפול פרטי.

אלו הם שני צדדי המאבק, וכאמור, לדעתי, הן קשורות ומשלימות זו את זו. אני שמח לראות שסוף סוף גם המתמחים בפסיכולוגיה התעוררו והצטרפו למחאה הכללית שקמה פה, וסקרן לראות מה יקרה בהמשך.
מי שמעניין אותו לדעת עוד על המאבק יכול להצטרף לעמוד בפייסבוק וכמובן לבוא לבקר במאהל המתמחים שנמצא ברוטשילד פינת נחמני. במאהל ניתן לפגוש סטודנטים לתואר שני, אנשים שסיימו תואר ומחפשים המתחות וגם מתמחים, כמוני, ולשמוע קצת על החיים במסלול הזה. במאהל מופעל גם אוהל שבו מתמחים מעניקים שיחות תמיכה לציבור הרחב ובעיקר ליושבי המאהלים.

אתמול גם פורסם נייר עמדה של המאבק, ואני מביא אותו להלן:

מתמחים בפסיכולוגיה נאבקים על היכולת לטפל במגזר הציבורי
אנחנו, ציבור המתמחים בפסיכולוגיה, מצטרפים להתעוררות החברתית בישראל הדורשת צדק חברתי. כמתמחים בשרות הציבורי אנו עובדים בתת תנאים על מנת לספק טיפול, סיוע ויעוץ לאוכלוסיה שידה אינה משגת לקבל טיפול פסיכולוגי במגזר הפרטי.
מצב המתמחים בפסיכולוגיה מייצג בצורה הבוטה ביותר את תחלואיה וגסיסתה של מערכת בריאות הנפש הציבורית, ועל כך אנו נאבקים.
1. הממשלה במשך שנים רבות מנסה להסיר מעצמה אחריות על מערכת בריאות הנפש הציבורית במגמה להפריטה ולהעביר את האחריות לאנשים או מוסדות פרטיים (בדומה למדיניות בסקטורים ציבוריים אחרים כגון, שרותי הרווחה, מכבי אש, תקשורת וכד'). תקציבים זעומים וקיצוץ בתקנים, יוצרים מצב בו מחד אנשים רבים הזקוקים לסיוע נפשי לא מצליחים לקבלו, ומאידך פסיכולוגים מתמחים רבים המבקשים לעזור לאנשים אלו מנוצלים באמצעות תנאי העסקה מחפירים.
א. ייבוש התקציבים והתקנים יוצר מצב מעוות (אך בר תיקון!) בו אנשים רבים בציבור הזקוקים לטיפול לא מקבלים אותו בגלל העדר כוח עבודה, וזאת למרות שכוח עבודה זה קיים! פסיכולוגים, מסיימי תואר שני, ממתינים להתמחות חודשים ארוכים (כ 79% מהמתמחים מוצאים מקום התמחות עד שנה מתחילת זמן החיפוש וכ 21% מהמתמחים מוצאים מקום רק לאחר יותר משנה ).
2. כל המתמחים הינם אקדמאים בעלי תואר שני לפחות. רובנו בשנות השלושים לחיינו, חלקנו עם משפחות צעירות, וכולנו נאבקים לקיים את עצמנו במשך ארבע שנות ההתמחות. תנאי העבודה שלנו מבזים ובלתי אפשריים:
א. שכר של מתמחה נע בטווח של 2000 ₪ (ולעיתים אף פחות מזה) לערך ועד 3500 ₪ כשהרוב מרווחים כ 2500 ₪ לחצי משרה.
ב. המתמחים עובדים כ- 6 שעות שבועיות מעבר לאחוז המשרה שנקבע עבורם. מדובר עבור המרבית המוחלטת של המתמחים שעובדים ב-30 אחוז שעות עבודה נוספות ללא תגמול. בהתחשב בשכר הנמוך עד מאוד של המתמחים ובגילם זהו נתון מטריד הדורש התערבות של כלל הגורמים במשרד הבריאות האמונים על תהליך ההתמחות.
חשוב לזכור:
• פסיכולוגים מתמחים מהווים את עיקר כוח העבודה בשירות הציבורי שנועד לתת טיפול לאוכלוסיה כולה ולא רק למי שיכול לשלם מאות שקלים לשעה!
• המתמחים קורסים תחת הנטל, אינם מצליחים להתקיים בכבוד, ועל כן אינם יכולים להעניק את הטיפול האופטימלי לפגועי נפש ואנשים הסובלים ממצוקה נפשית.
• אנו מוחים כנגד מציאות זו וחותרים לשינוי המדיניות החברתית והכלכלית הממשלתית המזניחה את מערך בריאות הנפש ובכלל זה את ציבור המתמחים בפסיכולוגיה.

One Reply to “המתמחים בפסיכולוגיה מצטרפים למאבק”

  1. נייר העמדה חשוב, נכון וצודק. גם המטרות חשובות מאד. עם זאת יש לי הרהורים לגבי הדרך ולגבי אפשרויות המימוש של המטרות בעקבות התהליך העובר עתה על החברה הישראלית.
    אני זוכר שביתות של פסיכולוגים ומתמחים בעבר. תמיד הן הסתימו בתוצאות זעומות אם בכלל כיון שהציבור הרחב לא סבל מהן אלא רק המטופלים ולכן לא היה להן אימפקט ברמת המקרו (כמו למשל לשביתת עובדי הנמלים). פוליטיקאים הם מומחים באיתור מקורות אי השקט השקטת מנהיגי המחאה וזריקת עצם לשובתים שהיא בד"כ הבטחות לעתיד שלא תמיד מממשים אותן העיקר לכבות את השריפה. כבר לוי אשכול טבע את המשפט האלמותי:"נכון הבטחנו אך לא הבטחנו לקיים".

    2 בעיות היסוד שעיצבו את החברה והכלכלה הישראלית הן הגישה הסקטוריאלית שבה כל סקטור דואג לעצמו והגישה הכוחנית שבה כל סקטור מפעיל ללא מעצורים את כל כוחות השפעתו וכוחות הלחץ שהוא מסוגל בכדי לקדם את עצמו.
    מהבחינה הזאת אין כאן הבדל בין הטייקונים השולטים במשק, בין המתנחלים, הקיבוצים, החרדים או פועלי הנמלים.
    כולם מנסים למקסם את רווחיהם על חשבון החברה הכללית.

    אם המתמחים לפסיכולוגיה יתמידו בתביעותיהם לתוספת תקנים ולשכר גבוה יותר יתכן שנקבל מקצה שיפורים אך רוב הסיכויים שאלה יתמוססו תוך זמן קצר. בכדי להשיג שינוי אמיתי עלינו לדרוש אמנה חברתית חדשה. חלוקה צודקת של המשאבים וחברה מתוקנת שבה פועל בנמל לא מרוויח כמו שמונה רופאים או פסיכולוגים מתמחים. הפעם הכוח בידינו ואם לא ננצל אותו יתמוסס הכל לאחר פירוק האוהלים.

    מי שחושב שאני מגזים ורוצה לשפר רק את מערך בריאות הנפש ישאל את המתמחים לרפואה על מה הם שובתים האם אינכם סבורים שהשבר בבריאות הנפש הוא חלק משבר קשה במערך הבריאות הציבורית במדינה ומכך שהמדינה לא משקיעה משאבים בפיתוח מערך הבריאות הציבורית, בהקטנת הצפיפות בבתי החולים , וקניית ציוד חדיש (שבד"כ נקנה מתרומות ?). מי שחושב שהבעיה היא מחירי הקוטג', מחירי הדיור מחיר הדלק או חוסר בתקנים בבריאות הנפש מתעלם מהתמונה הכוללת.

    נתניהו והשרים ישמחו מאד להמשך הגישה הסקטוריאלית ויעשו הכל בצורה חפיפית בכדי לא להמשיך ולראות את האוהלים שעושים להם שחור בעיניים ומכניסים להם חרדה בלב. נתניהו ישמח לקנות עוד סופרטנקר שיפזר החלטות לא בשלות
    זוהי הזדמנות אחת לשנים רבות לכך שהכוח בידינו ולא בידי הסקטורים הרגילים ורק התאחדות לדרישות לאמנה חברתית חדשה צודקת יותר שעל פיה אנו רוצים לגדל את ילדינו יוכלו ליצור את השינוי. אנחנו כולנו תקועים בפקק תנועה ענק ולא זזים. אם כ"א רק ידאג לעצמו וינסה לפלס את דרכו הפקק יתעצם. רק אם האנשים יתארגנו ליצור סדר חדש בתנועה יגיעו מהר יותר למחוז חפצם.
    ד"ר ארנון לוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.