המדריך לפסיכולוג שבדרך 3#: ממוצע התואר הראשון

תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אספר לכם על התהליך שנדרש לעבור מי שרוצה לעבוד כפסיכולוג בארץ, עם תיבול מהחוויות האישיות שלי. סדרה זו נולדה כשהבנתי שאין שום מקור אחיד ומקיף ברשת עבור מי שבאמת רוצה להכנס למקצוע ומתעניין לדעת מה נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון


פרק שלישי ודי רציני
על הדרך להגיע לתואר שני
על מגמות הלימוד ועל ממוצעים
(יהיו כאן הרבה מספרים משוגעים)

בפוסט הקודם דיברתי באופן כללי על התואר הראשון בפסיכולוגיה. איפה אפשר וכדאי ללמוד, ממה מורכב התואר (ובעיקר ממה לא) ומה כדאי ללמוד בחוג השני. הפוסט הזה יקח אותנו דרך אמצע התואר הראשון אל אחת מהחוויות המכוננות של כל פסיכולוג – הקבלה לתואר השני. מכיוון שמדובר בתהליך ארוך המכיל שתי משוכות עיקריות (המתא"ם והראיון האישי), הפוסט יתחלק לשלושה חלקים שיתפרסמו זה אחר זה.

מה יבקשו מכם כדי להתקבל לתואר השני
עד כמה שאני יודע, זה לא משנה באיזה מקצוע מדובר, על מנת להתקבל לתואר שני מה שנדרש מכם הוא ממוצע ברף מסוים. בפסיכולוגיה המצב שונה, תלוי במגמה אליה מנסים להתקבל. בעקרון, בכל חוג לפסיכולוגיה המציע תואר שני קיימות מספר מגמות לימוד. להלן רשימת המגמות לפי מוסד לימודים:

  • אוניברסיטת תל אביב – קלינית, קלינית של הילד, פסיכוביולוגית, חברתית, קוגנטיבית, מסלול למדעי המוח, התנהגות וקוגניציה.
  • אוניברסיטת בר אילן – קלינית, קלינית של הילד, שיקומית-קלינית, חברתית-ארגונית, ניסויית-מחקרית.
  • האוניברסיטה העברית – קלינית, חינוכית וקלינית של הילד (משולבת), פסיכוביולוגיה, קוגניציה ומדעי המוח, נוירופסיכולוגיה יישומית, חברתית.
  • אוניברסיטת חיפה – קלינית, קלינית חינוכית, תעסוקתית-ארגונית, קלינית-נוירופסיכולוגיה, קוגנטיבית וגורמי אנוש, פסיכוביולוגיה, חברתית.
  • אוניברסיטת בן גוריון – קלינית ונוירופסיכולוגיה, קוגניציה ומוח, חברתית, ארגונית, חינוכית.
  • המכללה האקדמית תל אביב יפו – קלינית, נוירופסיכולוגיה שיקומית, תעסוקתית, רפואית

(בנוסף, מכללת רופין פותחת מסלול לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית – אך נכון לעכשיו המסלול עוד לא קיבל אישור של המועצה להשכלה גבוהה)

באופן טבעי תנאי הקבלה משתנים ממגמה למגמה, לפי הכישורים הנדרשים כדי להצליח בלימודים בה. אבל, כדי לפשט, אפשר לומר שישנם שלושה פרמטרים לפיהם ישקלו אם לקבל אתכם ללימודים. הממוצע בתואר הראשון, ציון המתא"ם, היכרות אישית.

נתחיל מהממוצע

כל סטודנט בשנה א' לפסיכולוגיה יודע שאם הוא רוצה להתקבל לתואר שני כדאי שיהיה לו ממוצע גבוה. הממוצע הנדרש משתנה ממגמת לימודים אחת לשניה אבל מספר אחד מהלך קסם מעל כולם – 90. זהו הממוצע הנדרש (בדרך כלל) לקבלה לפסיכולוגיה קלינית. ומכיוון שלהערכתי לפחות מחצית מהתלמידים בתואר הראשון מגיעים עם כוונה להתקבל לתואר שני במגמות הקליניות – כולם בלחץ.
במידה מסוימת הלחץ הזה מוצדק. בשביל להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית (או קלינית של הילד), צריך קודם כל שממוצע הציונים בתואר הראשון (בחוג לפסיכולוגיה, לא בחוג השני) יהיה 90 ומעלה. יוצאות הדופן הן האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון שדורשת ממוצע 87. אז כן, בהחלט מומלץ להשקיע וללמוד כמו שצריך ולהוציא ציונים גבוהים במבחנים ובעבודות כדי להגיע לממוצע 90 לפחות. מצד שני, המלצה שלי – לא להתאבד על זה ((הא, איזה פסיכולוג יגיד לכם להתאבד?)). אתם לא יודעים כמה פעמים ראיתי סטודנטיות (ואני מצטער על ההכללה, אבל אלו היו בעיקר נשים) שקיבלו ציון גבוה, 93 למשל, במבחן על חומר לא פשוט כלל והתבאסו כאילו השמיים נפלו על ראשן. לא רק זאת, הן טרחו לעשות מועד ב' במטרה לשפר את הציון. לשפר מ-93, כן? לדעתי זה מוגזם. ומיותר.

כי מה שאנשים לא בהכרח מבינים הוא שלא משנה כמה יש לך מעל 90 (או 87, או בכלל) – העיקר הוא שעברת את הרף הזה. כי בסופו של דבר, אם מול ראש המגמה שבה אתם חושקים ניצבת הבחירה בין שני אנשים, הוא לאו דווקא יעדיף את זה שהצליח להוציא ממוצע 96 על פני זה עם ה-91. נכון שחלק מהאוניברסיטאות (תל אביב, למשל) מכניסות את ציון התואר הראשון לשקלול, אבל כפי שתלמדו בפוסטים הבאים בסדרה, יש פרמטרים חשובים ומשפיעים יותר על סיכויי הקבלה. ציון התואר הראשון נועד בעיקר, למיטב פרשנותי, לעשות סינון מאוד מאוד ראשוני מול המוני הצובאים על הקבלה לתואר השני. והם באמת המונים.

אז המסקנה היא קודם כל לדעת מה ממוצע הרף המתבקש מכם. כאמור, זה תלוי במגמה ובמוסד הלימודים אליו תנסו להתקבל. ברגע שתדעו זאת, תתחילו לעבוד על זה. את הדרך להשיג את הממוצע הזה תמצאו בכוחות עצמכם – יש מי שאוהב ללכת לשיעורים ויש מי שטוב בלהשיג סיכומים, יש מי שחורש חודש לפני כל מבחן ויש מי שלומד בלילה שלפניו. זה לא באמת משנה, כל עוד תשמרו על הממוצע שאתם מחפשים וחשוב יותר – תשמרו על השפיות בדרך אליו.

זו היתה התחנה הראשונה בשילוש הקדוש של הקבלה לתואר השני. בפוסט הבא נגיע לתכל'ס האמיתי – המתא"ם.

מקור התמונה לפוסט

12 Replies to “המדריך לפסיכולוג שבדרך 3#: ממוצע התואר הראשון”

  1. קודם כל יופי של בלוג!

    רציתי רק להוסיף משהו בקשר לפוסט השלישי שלא ברור לי למה עוד ועוד מכללות מקבלות היתר לפתוח תוכנית לתואר שני בקלינית כשכבר עכשיו רואים שצוואר הבקבוק בהמתנה למלגת התמחות הוא צר וזמן ההמתנה ארוך כאורך הגלות.
    בנוסף, האם אין בכך למעשה הצפה של השוק – ככל שיהיו יותר פסיכולוגים קליניים תהיה פחות עבודה לכל אחד מהם…או שאולי ידוע לך אם הצורך במטפלים רק יגדל עם השנים?

    אגב הרבה מאד מהסטודנטים לתואר ראשון לא יודעים בכלל שזה מב שמחכה להם לאחר סיום התואר השני, הם חושבים שלאחר סיום התואר הם כבר נחשבים פסיכולוגים קליניים.

    1. חתחתול – קודם כל תודה!
      אין לי שום מושג אם הצורך במטפלים רק יגדל עם השנים. מי שצריך לדעת דברים כאלו (או יותר נכון, לדעת להעריך דברים כאלו) הוא משרד הבריאות.
      מה שכן, אתה צודק בהחלט לגבי צוואר הבקבוק שמורגש אחרי התואר כשממתינים למלגת התמחות והתמחות… לאור זאת, באמת שלא ברור לי למה לתת לעוד מכללות להציע תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. אגב, ועדה מיוחדת מטעם המל"ג ביצעה לאחרונה סקר מיוחד על מצב לימודי הפסיכולוגיה בארץ ובדו"ח, שהתפרסם לא מזמן, מדובר על כך שאין טעם לתת לעוד מכללות להציע תכניות לתארים מתקדמים (לא רק בקלינית, אלא בכלל)

      ואתה צודק גם שהרבה סטודנטים לתואר ראשון לא יודעים מה מצפה להם אחרי התואר השני. הייתי שם בעצמי. אמנם ידעתי שצריך תואר שני, אבל לא ידעתי על כל סיפור ההתמחות, צוואר הבקבוק. זו אחת הסיבות שפתחתי את הבלוג.

  2. "על מנת להתקבל לתואר שני הוא ממוצע ברף מסוים". (המשפט כהמשך של הכותרת, כביכול?)

    "ראשונימול".

    ברכות על ההפניה מטמקא, עלה והצלח!

  3. באמת יופי של בלוג, וסדרת פוסטים הכרחית ומצוינת. כתלמידת תואר ראשון, באמת כל המידע שלי על המשך הדרך מגיע משמועות וסיפורים ואין מקור ממשי של מידע על מה שקורה לאחר התואר השני.
    כמישהי שהתחילה ללמוד פסיכולוגיה לפני כמה שנים, אך רק לאחרונה הבינה שהיא רוצה להמשיך לתארים מתקדמים בתחום, מה שבעיקר מעניין אותי לדעת זה כמה ידע בסיסי כדאי שיהיה לי בתואר השני; בעיקר בסטטיסטיקה ושיטות מחקר, שני מקצועות שלא ממש השקעתי בהם באותה תקופה בה לא הייתי סגורה על הכיוון שלי. וכמובן, מה הדרך הטובה ביותר לעבור את המתא"ם ואת ימי המיון בשלום. מחכה לפוסט הבא.
    .-= הפוסט האחרון באתר של fireshine: ‫זה נשמע לכם סותר?‬ =-.

  4. בלוג מצויין
    אני לקראת סיום התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה ומאוד נהנת לקרוא אותו מידע מעניין וחשוב
    תודה

  5. כל הכבוד על הבלוג!

    אני סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה בבר אילן ורציתי לשאול אם הציונים של המקצוע המשני (במקרה שלי ביולוגיה,כמוך ערן) נכללים בתוך ממוצע הציונים הכללי שצריך בו 90+ ?
    אם לא,אז כנראה כדאי להשקיע בעיקר בפסיכולוגיה ולשמור על ממוצע סביר במשני, מה שהופך את החיים להרבה יותר קלים.

    1. הי משנה, תודה. הממוצע שבו צריך 90 ומעלה הוא זה בפסיכולוגיה, לא בחוג השני ולא שקלול של שניהם. עם זאת, ברוב המקרים צריך להגיע לציון מינימום מסוים גם בחוג השני (בתל אביב, כמדומני, צריך 75 לפחות בחוג השני).

      אבל אתה יודע, ציונים גבוהים גם בחוג השני נראים טוב, אל תזלזל בהם 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.