תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אספר לכם על התהליך שנדרש לעבור מי שרוצה לעבוד כפסיכולוג בארץ, עם תיבול מהחוויות האישיות שלי. סדרה זו נולדה כשהבנתי שאין שום מקור אחיד ומקיף ברשת עבור מי שבאמת רוצה להכנס למקצוע ומתעניין לדעת מה נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון ; לקראת תואר שני – ממוצע התואר הראשון; לקראת תואר שני – המתא"ם
בו מתעוררות חרדות הקיום
תפגשו בו שדים ממקומות אפלים
אך בסיומו ודאי שתצאו מחושלים
ובכן, בשעה טובה צלחתם את מימיו העכורים של נהר הסטיקס המתא"ם. עכשיו, בעודכם נרגעים וממתינים לציון, אתם ניגשים למילוי בקשות הקבלה לתואר השני ומגלים, לחרדתכם, שעליכם לכתוב "סיפור חיים". לא רק זאת, מתברר לכם שהעתיד צופן לכם חוויה אשר משאירה חותם עמוק על כל סטודנט מתקדם לפסיכולוגיה – הראיון האישי.
הערה חשובה: כל הפוסטים הקודמים בסדרה היו נכונים לכל הסטודנטים לפסיכולוגיה ללא תלות במגמת הלימוד בתואר השני. הפוסט הזה מתייחס בעיקר למגמות הקליניות (קלינית וקלינית של הילד) פשוט מכיוון שאני מכיר אותן מנסיון אישי. תהליך הקבלה למגמות אחרות יכול להיות שונה ולהדגיש צדדים אחרים. אם אתם מתעניינים במגמות אחרות, מומלץ לקרוא בעיון את המידע הרלוונטי באתר האוניברסיטה (זה נכון תמיד) ולנסות לדבר עם אנשים שלמדו/לומדים בהן (גם זה נכון תמיד). אם יש מישהו מהקוראים שלמד או לומד במגמות אחרות בתואר השני, אשמח אם יספר על כך בתגובות (או יפנה אלי אם הוא מעוניין לכתוב פוסט אורח בנושא).
סיפור חיים? הפכנו ליורם קניוק?
לאחר שתמלאו את הטפסים הרגילים של בקשת הקבלה לתואר השני, תצטרכו להוסיף למעטפה גם את סיפור החיים. זוהי בקשה חריגה בנוף מסמכי הקבלה לתארים מתקדמים (למיטב ידיעתי) וסטודנטים רבים מוצאים את עצמם מבולבלים. מה רוצים ממני בעצם? קורות חיים? אוטוביוגרפיה?
נתחיל ממה לא רוצים. האוניברסיטאות לא רוצות לקבל מכם מסמך קורות חיים סטנדרטי. אתם יודעים, כזה הכולל רשימת מכולת של מקומות העבודה שלכם ואיזה כישורי מחשב ואינטרנט מצוינים יש לכם. מצד שני, הן גם ממש לא רוצות לקבל מכם ספר המגולל את כל מה שאירע בחייכם מאז הגחתם לאוויר העולם ועד היום. הן רוצות משהו באמצע.
כדי לקבל מושג איך נראה משהו באמצע, הנה כמה דוגמאות מהדרישות כפי שמופיעות בידיעוני האוניברסיטאות השונות:
קורות חיים מפורטים (2-3 עמודים מודפסים)… יכללו פרטים ביוגראפיים… פעילויות שונות מחוץ למסגרת הלימודים)… סיבת הבחירה במגמה זו ותכונות אישיות המצדיקות את הבחירה – אוניברסיטת תל אביב
קורות חיים והתפתחות אישית ומקצועית, תיאור והבהרה של כוונות, מטרות ויעדים… עד 500 מילים – האוניברסיטה העברית
תכניותיך בתחום הקליני בזמן הלימודים ואחריו… התעניינויות מיוחדות במסגרת המגמה – אוניברסיטת חיפה
אילו מאורעות בחייך עד כה נראים לך כנקודות פסגה? אילו נראים לך כנקודות שפל? מנה את תכונותיך החיוביות והשליליות. מהן תכונותיך המתאימות ביותר לתפקיד [הפסיכולוג], מה דעתך על הופעתך החיצונית? האם היית אי פעם בהתייעצות פסיכולוגית? מה תגובתך האופיינית במצבי-לחץ? – אוניברסיטת בר אילן
מבולבלים עוד יותר? אין לי ספק. נסו לזכור את הדבר הבא: סיפור החיים הזה, מטרתו היא אחת, לפתוח עבור ועדת הקבלה שתבחן אתכם צוהר אל העולם הפנימי שלכם. זהו מעין חלון ראשוני שאמור לתת להם מושג מי אתם, מעבר לציונים היפים שקיבלתם. הם מנסים להבין פחות או יותר מה מעניין אתכם, למה אתם בכלל רוצים ללמוד פסיכולוגיה ואיזה מין טיפוס אתם (עד כמה שאפשר להבין איזה מין טיפוס אתם מטקסט של 500 מילה, שזה מעט מאוד. ותסמכו על פסיכולוגים שהם יודעים שזה מעט מאוד). וזכרו גם שבמידה והציונים שלכם טובים מספיק ועשיתם רושם סביר, תזומנו לראיון קבלה (שעליו ארחיב עוד רגע) ושם יהיה מקום להביע את עצמכם בצורה נוספת וברורה יותר.
ובכל זאת? איך לכתוב את הדבר הזה? אני מציע לקחת פרק זמן ולחשוב אחורה. נסו לחשוב למה אתם לומדים פסיכולוגיה בכלל, נסו להזכר על מה חלמתם כשהתחלתם עם זה, והעלו זאת על הכתב. ואז חשבו גם על אירועים משמעותיים בחייכם, ואל תחששו לחשוב על אירועים קשים. העלו את אירועים אלו על הכתב, בהתחלה כתיאור פשוט ואז נסו לכתוב את הלך הרוח שלכם במהלך ההתרחשות. לאחר מכן נסו לחשוב מה עזר לכם להתמודד עם אותו אירוע, ואיך אולי השתנתם בעקבותו ומה למדתם על עצמכם. כתבו גם את זה. אל תגבילו את עצמכם לכמות מילים, שפכו הכל על הדף ותערכו אחר כך.
הטיפ הכי חשוב שיש לי בהקשר הזה הוא לשמור על פרופורציות. מצפים מכם לספר על עצמכם, מצפים מכם להפתח ולהציע תובנות אישיות. כך שאתם לא יכולים להסתפק בכמה שורות בודדות ולא לחשוף דבר. זה ייראה כאילו אתם מסתירים משהו, או שאתם פשוט לא מסוגלים להתבונן פנימה – תכונה חשובה מאוד עבור פסיכולוג. מצד שני, ואני חושש שפה המלכודת שהרבה סטודנטים נופלים בה, אל תכתבו יותר מדי. כמו שחשוב לראות שאתם מסוגלים להפתח, חשוב גם לראות שאתם מסוגלים להציב גבולות. זהו ממש לא המקום לחשוף את ההתעללות הנפשית שעברתם בגיל 5 והצלקות הנוראיות שהיא הותירה בכם. וגם אם לא חוויתם התעללות כזו, זה לא המקום לפרט כל שנה ושנה בחייכם. היו ממוקדים – זה בהחלט המקום לחשוף חלקים מכם, להראות שאתם מודעים לצדדים החלשים והחזקים שלכם, להראות שאתם מסוגלים להתבונן פנימה וגם ללמוד ממה שקורה לכם, אבל במידה.
אחרי ששפכתם הכל על הדף, יש לכם טיוטת בסיס. זה הזמן לקרוא היטב את ההוראות של כל אוניברסיטה ולהתאים את המסמך לדרישות שלה. עמדו בהגבלת המילים, הוציאו מהטקסט התייחסויות שלא נדרשו על ידי האוניברסיטה. בקיצור, תערכו מחדש את המסמך כך שיתאים לאוניברסיטה אליה אתם שולחים את קורות החיים. בהנחה שתירשמו ליותר מאוניברסיטה אחת, תיאלצו לעבוד קצת ולערוך כמה מסמכים.
חשיבותם של קוראים נוספים
תראו את מה שכתבתם לאנשים שמכירים אתכם ואתם סומכים על דעתם. הם לא חייבים להיות מתחום הפסיכולוגיה, אבל אם יש מישהו כזה, למה לא. מה שבטוח, תזכרו שמדובר בחיבור מזן ייחודי. מה שטוב לחיבור קבלה לבית ספר למנהל עסקים לא בהכרח טוב לסיפור החיים לפסיכולוגיה. תזכרו את זה כשאתם נותנים לאחרים לקרוא את הטקסט ובמיוחד כשאתם מקבלים מהם הערות.
בסופו של דבר העקרון הכי חשוב הוא שתהיו שלמים עם מה שכתבתם ותעמדו מאחוריו, כי השלב הבא הוא הראיון האישי ובו תחזרו לטקסט הזה.
לפגוש את מדוזה – הראיון האישי
זהו השלב האחרון ואולי המפחיד מכולם בתהליך הארוך הזה של הקבלה לתואר השני. אחרי שתשלחו את כל הטפסים הרלוונטיים,תכססו ציפורניים ותחכו לטלפון או המכתב שיזמין אתכם ליום הערכה או ראיון אישי. כשהוא יגיע סוף סוף תרשמו את התאריך ביומן ותתחילו לנסות לאסוף כמה שיותר מידע על מה שמצפה לכם.
אז מה מצפה לכם?
כמו שאתם יכולים לנחש – אין לי תשובה ברורה לשאלה הזו. נתחיל מזה שכל אוניברסיטה עורכת מבחנים מסוג אחר. לא רק זאת אלא כל מגמה עורכת מבחנים עצמאיים שמשתנים ממגמה למגמה. נמשיך עם זה שכל מראיין מתמקד בדברים שונים והסגנון שלו שונה ונסיים בזה שבסופו של דבר, החוויה היא מאוד אינדיבידואלית.
וזה המקום להכניס את הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת לכם בקשר לראיון האישי (וכן, אני יודע שזה טיפ קלישאתי ובנאלי, אבל הוא מאוד נכון): תהיו עצמכם. ברצינות. אל תנסו לצאת יותר טוב ממה שאתם, כי זה בדרך כלל שקוף. אל תשכחו שאתם עומדים מול מראיינים מיומנים שהמקצוע שלהם הוא לזהות מאפיינים אישיותיים ((וכן, אני יודע שהתוקף של ראיון ככלי לניבוי הוא בעייתי, אבל זה המצב)). נכון שאין להם ראיית רנטגן, אבל אחרי מאות מועמדים שמתראיינים מדי שנה, מפתחים איזושהי יכולת לזהות מי מזויף. תדברו בשפה שלכם ואל תתפלצנו, תספרו על החוויות האמיתיות שלכם ואל תמציאו כל מיני דברים, תחשפו את עצמכם אבל במידה ההגיונית.
איך בכל זאת אפשר להתכונן לזה? יש שתי דרכים עיקריות.
פורום לקראת תואר שני בפסיכולוגיה עברית – האתר "פסיכולוגיה עברית" מהווה פורטל לתחומים שונים בפסיכולוגיה. הוא מכיל יומן אירועים (כנסים וכו'), מאמרים שונים ופורומים המיועדים לאנשי מקצוע ולקהל הרחב. אחד הפורומים הכי פופולריים שם בקרב סטודנטים הוא הפורום "לקראת תואר שני". זה המקום שלכם לבוא ולשאול שאלות ולחלוק חוויות בכל הנוגע לתהליך הקבלה. הפורום הופך שוקק במיוחד באיזור אפריל-מאי, כשנערכים המיונים האישיים. או אז מגיעים המוני הסטודנטים לפורום ומתחילים לשאול מה הולך לקרות בכל יום מיונים ולא פחות חשוב – לספר מה עבר עליהם. חפשו את הסיפורים האלו בפורום ותוכלו לדלות מהם מידע על מה צפוי לכם לפי האוניברסיטה והמגמה. אזהרה: אל תתנו לפורום הזה להלחיץ אתכם. זה לא שווה את זה.
שוחחו עם אנשים שעברו את זה – סביר להניח שאתם מכירים באופן ישיר או עקיף מישהו שניסה להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה ויוכל לספר לכם על המיונים שעבר. נסו למצוא כמה אנשים כאלו, אחד מכל אוניברסיטה שאליה זומנתם, ופשוט תשמעו מה היה להם. מי ראיין אותם, מה שאלו אותם, האם זה היה ראיון אחד-על-אחד או מיון קבוצתי וכו'.
בתור מי שעבר מיונים בחמש אוניברסיטאות (במגמה הקלינית של הילד), אספר לכם בקצרה על המיונים כפי שהיו בתקופה שבה אני עברתי אותם. יכול מאוד להיות שדברים השתנו מאז וחלק מהדברים ודאי נשכחו ממני, אבל בכל זאת, אולי זה יעזור:
אוניברסיטת תל אביב – יום מיונים קבוצתי: עברנו "יום כיף" שכלל כמה תחנות. התבקשנו לספר על עצמנו במשך כמה דקות, ראינו סרט המתאר מקרה טיפולי והתבקשנו לדון בקבוצה קטנה על המקרה ולנסות לחשוב מה היינו עושים כמטפלים, ערכנו דיון על בעיה אתית המתרחשת בטיפול ולסיום עברנו ראיון אישי קצרצר.
אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה – נערכו שני ראיונות אישיים. זה לא משנה מי היו המראיינים שלי כי זה משתנה מאדם לאדם ומשנה לשנה. כל ראיון ערך כשלושים-ארבעים דקות וסבב סביב סיפור החיים שלי כפי שכתבתי אותו, עם התמקדות ביחסים שלי עם הקרובים אלי, משבר שתיארתי ומה למדתי ממנו, ובעיקר – למה אני רוצה להיות פסיכולוג.
האוניברסיטה העברית – נערכו מיונים בקבוצה של 5-6 מועמדים. המיונים כללו הצגה עצמית ומספר מטלות בקבוצה שהיו קשורות לסיטואציות מחדר הטיפולים. למשל, סימולציה של שיחה בין הורים ופסיכולוג. בסיום החלק הקבוצתי עברתי ראיון אישי קצר עם אחד המרצים שנתן לי להבין במהלך הראיון שמצבי טוב מאוד והראיון רק מנסה לברר שאני באמת בסדר ולא הסתרתי מהקבוצה את הדפיקויות שלי…
אוניברסיטת בן גוריון – נערך ראיון אחד בלבד, עם מרצה במגמה. הראיון עסק סביב שני נושאים עיקריים: הנסיון שלי בעריכת מחקרים והמצב הנפשי המעורער או לא מעורער שלי. הבן אדם אשכרה שאל אם אי פעם חשבתי להתאבד.
המכללה האקדמית תל אביב יפו – לא ניסיתי להתקבל אליה, כך שאין לי מושג מה קורה שם. מישהו היה? רוצה לספר בתגובות?
חשוב להזכיר: אלו המיונים שלי, כפי שאני חוויתי אותם. בסך הכל אני זוכר את החוויה כולה כנעימה ולא מאוד מלחיצה. אבל זה אני (רוצים לנחש לאיזו מהאוניברסיטאות לא התקבלתי?)
אם מישהו מהקוראים מעוניין לחלוק את חוויותיו, אשמח אם יעשה זאת דרך התגובות.
זהו. הפוסט הזה חותם את הפרק המשולש של הקבלה לתואר השני, זה שהתחיל בממוצע התואר הראשון, עבר במתא"ם והסתיים בראיון האישי. אבל הדרך לתעודת הפסיכולוג המומחה עוד ארוכה מאוד מאוד. גם אם וכאשר תתקבלו לתואר השני, זוהי רק תחילתה של דרך חדשה ומפותלת. בפוסט הבא נדבר בדיוק על זה.
